פרק 82 - התפתחות התודעה - חלק 2
רוב מה שהאדם מתעסק בו בחייו כרוך בשאלה: מה אני מרגיש כרגע? המציאות האישית והמודעות העצמית של האדם תתפתח או תתעכב רק על פי הרגש ולא על פי המחשבה ולכן, החיפוש אחר המזור הרגשי, הביטחון, מציאת היתדות המתאימים שישמשו כעוגן מעסיקים את תודעת האדם ללא הפסק ומסיתים אותו מאפשרות חיבור נח כי הרגש משחק את משחקיו ולעיתים מראה לאדם שדרכו לאיזון עדיין ארוכה.. האדם נסחף אחר תעתועי התודעה ולא מזהה מקום שקט ונח בעצמו, מסיק שהוא מבולבל ואולי קצת אבוד באי הוודאות ועדיין המודעות יושבת וממתינה בנחת..ושואלת- כיצד אתה מרגיש ? ומסבירה לו שזוהי הדרך עצמה.
פרק 82 התפתחות התודעה - חלק 2
לאור הרבה בקשות של מאזינים החלטתי לעשות שני פרקים על התודעה ואפשרויות התפתחותה ובהקשר זה לנסות ולהעמיק את ההבנה על היחסים הפנימיים בין גורמי התודעה כשהפרק הראשון (הקודם- 81) מתייחס אל הנושא מנקודת המבט הארצית והפרק הנוכחי מתייחס אל הנושא מהצד הרוחני

האימייג׳ הזה נוצר ב מידג׳רני AI
הפרק הזה הוא החלק השני של הנושא ובו אני מסביר על התודעה מההיבט הרוחני שלה ותוך ניסיון להתמודד עם שאלות רציונאליות שמאתגרות את העולם הרוחני ומנסות לגדר את האפשרויות תחת האמירה הרציונאלית: רק מה שאני מזהה כאובייקט קיים.
התודעה היא ידע אודות המציאות והיא תלויה ביכולת הזיהוי שלה. האדם יכול להתאמן על זיהוי תחושתי, רגשי ומחשבתי ועדיין הוא יתקל בקושי לייצר רצף של שימת לב ומיקוד שנדרשים לעניין הזה כי התודעה בנויה מכמה גורמים שאנחנו חווים רק את האינטגרציה ביניהם, תחושה רגש ומחשבה. האמת היא שהאדם לא חי ומתפקד בסביבה סטרילית והתודעה שלו מופצצת כל הזמן בדימויים שגויים מהמדיה ומכל כיוון אפשרי לכן זה מסרבל את היכולת שלו ליצור תנאים נאותים של התבוננות ושקט על מנת לאפשר זיהוי מדויק ומוגדר של המציאות. רצון עולם הרוח הוא להתנהל מתוך מרחב ופתיחות תוך דגש על ידע אישי, תבונה, ויציאה מהגבולות המוכרים והבטוחים של האמירה הרציונאלית : רק מה שאני מזהה קיים ושום דבר לא יכול להיות קיים אם אין דבר הדומה לו בדיוק.
כל הטכניקות (נשימה, מרגוע, מיקוד) מבורכות כי מטרתם ליצור תנאי התבוננות נאותים ועדיין הבעיה המרכזית בהיסחי הדעת היא אי ידיעת המושגים והבלבול התודעתי שמושפע ממה שמגיע מן החוץ ולא נשען על ידע אישי והתנסות ישירה ולכן האדם חייב ראשית לסרב לכל מה ששקרי, צבוע וכוזב..
אתגרים תודעתיים
מעבר לעובדת רעשי הרקע והסחות הדעת המסיתות את התודעה ומקשות על זיהוי מציאות נוח יש גם בלבול רב בזיהוי גורמי התודעה: מתי זה שכל ומתי רגש, מתי זו תחושה ומתי אינטואציה ודיברתי על זה הרבה בפרק הזה ולשם האבחנה הבאתי דוגמא שממחישה את היחסים בין גורמי התודעה:
דמיינו את התודעה כמכונית, יש לה 3 מכלולים עיקריים - יש את המרכב של המכונית , יש את המנוע והנהג , שהם התחושה הרגש והמחשבה… מי לדעתכם הוא המרכב של המכונית? מי הנהג ? ומי המנוע ?
כדי לענות על זה צריך לזכור שמטרת כל אירוע וכל חוויה בחיים היא ההבנה הרגשית של האירוע כי רק דרך הרגש אפשר לחוות את החוויה במלואה ולהפוך אותה לידיעה תודעתית וידע אישי ולכן אם התודעה היא מכונית אז המרכב של הרכב הוא התחושה כי התחושה היא הבסיס להכל, הרגש הוא הנהג כי רק הנהג יכול לחוות את הנהיגה או את החיים, ולכן המנוע הוא הפוסק האחרון והוא המחשבה.
מטרת המחשבה היא להגיע מיעד ליעד, ממקום למקום על פי רצון וצורך של הנשמה בתיקונים והרבה פעמים הנהג שהוא הרגש מביא אל חווית הנהיגה אין סוף תחושות והרגשות, אינסטינקטים, דחפים, כעסים ופחדים וזה מייצר חוסר שקט למשימה עצמה ועדיין תפקוד הרגש קריטי להבנת המשימה. בעוד המטרה הרציונאלית היא לנוע מנקודה לנקודה מבלי לסכן את המכונית והנהג (מטרה פרקטית) עדיין המודעות תשאל או תאמר: כל הכבוד שהגעת אל היעד זה טוב אבל אותי מעניין יותר מה הרגשת כשהיית בדרך ליעד הזה כי רק דרך הרגש אפשר להבין את החוויה. הרגש, יש לדעת הוא זה שבונה את הגשר בין התודעה למודעות.
תודעה - תבונה, בינה, מודעות
המחשבה היא צד עליון וגבוהה של התודעה והיא היחידה שיכולה לתרגם את ראית החיים לדרך שיש לחצות בביטחה ולכן השכל חשוב כי הוא מכיל את הבינה ואת החוכמה והתבונה ואת המינד שעוטף את כל אלו אבל עדיין השכל תלוי בעוצמת הרגשות שחייבת לזרום לכיוון הנכון כי תודעה מושלמת אומרת: תחושה , רגש ומחשבה שזורמים לאותו כיוון ויעד.
התודעה היא ידע אודות המציאות והידע הזה מזוהה ע״י השכל והופך למושגים שאותם התודעה מתכנתת אל המינד וכך האדם יפעל בחייו ועדיין יש צורך לבנות גשר בין התודעה למודעות ולכן גם לידע עצמו יש שלבים שמתפתחים מרמת מידע עד לרמת המודעות כך שמידע מתפתח לידע, ידע מתפתח לידיעה , ידיעה מתפתחת לתבונה ותבונה מתפתחת לבינה.. ובינה מתפתחת למודעות. המידע הקיים אצל האדם הוא המידע שאותו האדם קלט וזה אוסף של זיהויים שלא הוגדרו למושגים. כדי שמידע יהפוך למושג צריך להגדיר אותו באמצעות השכל ולהפוך אותו לידע משורשר, ידע הופך לידיעה כאשר לאדם יש ניסיון והוא חווה את המושג באופן רגשי והבין אותו לעומקו כך שהמושג והרגש נפגשים דרך האמירה המתחשבת בשני פרמטרים : מה אני חושב על הנושא הספציפי ומה אני מרגיש ביחס לנושא הספציפי הזה,שזו למעשה גישת האינטואיצה ..על מנת שידיעה תתפתח לתבונה האדם חייב להרחיב את המושגים שלו אל מעבר לתפיסה הרציונאלית של השכל כי התבונה נותנת משקל יתר להרגשה (שהיא שילוב של הבנה גבוהה ורגש )ולכן היא מסלקת את כל מה שמתעקש להשיג תוצאה. התבונה מבטלת את ההיצמדות חסרת התועלת למצבי מחשבה שהם במקרים רבים רק ביטוי להרגל נרכש ולעקשנות של אנשים להחזיק במושג גם כאשר הוא שגוי ורק בגלל שהם מחונכים לחשוב דרך התוצאה שהם רוצים להשיג ולכן התבונה מבקשת לשנות את נקודת המבט.
בינה הופכת למודעות כאשר האדם מבין שלא קיים שום דבר מחוץ לעצמו כי כולנו אחד ולכן נקודת המבט של המודעות לא שופטת את המתרחש עפ״י קלות וקושי אלא רק על פי רצון ומסוגלות כי רק ככה המודעות יכולה להתרחב.. וככל שהמודעות מתרחבת האדם מוצא שהוא יותר מאושר ויותר מתעלה כי הוא מתקרב יותר ויותר אל מקור בריאתו.
יציאה מהגבולות והזמן
בפרק הזה אני מנסה לצאת אל מרחבי תודעה שעוסקים בזיהוי ממרחבים אחרים, אוניברסלים שאינם כפופים ישירות לזמן וגבולות כי מטרת התודעה היא לא רק לרכוש ידע אודות המציאות אלא גם לבנות את הגשר אל המודעות באמצעות הרגש. תהליך ההתפתחות של התודעה יכול לעסוק בזיהוי המציאות במישורי המידע והידע או להשתרשר ולהתפתח למבט רחב (נטול זמן וגבולות) מעיני התבונה והבינה אבל כדי לעשות את זה יש להרחיב את המושגים והידע.
חשיבה רציונאלית מגדירה את קיום האדם כזהות חסרת סתירות ולכן רק עולם החומר קיים בתפיסה הזו , העולם הרוחני טוען שגוף ונפש, חומר ורוח הם מישורים נפרדים שיש לאזן ביניהם ובאמירה הזו עולם הרוח מבין את הסתירה כי משתמע שהמישורים הללו לא מאוחדים במקור ויש לאחד ביניהם. המטרה של הקיום היא אכן זהות חסרת סתירות אך זו תהיה תוצר נרכש ולא מולד כי זה כרוך בהבנת המודעות ובגלל שהכל אחד והכל כבר קיים ונחווה אז בעיני המודעות גם הסתירה היא אשלייה כי האדם לא באמת נפרד ולמעשה הוא היה ונשאר חלק מהאלוהות כשרק הרציונאליות הגשמית מסבירה לו שהוא חי בנפרדות כי היא יצרה אותה מלכתחילה כאשר היא קבעה - רק מה שאני מזהה כאובייקט..קיים.
חשיבה רציונאלית
כאשר אדם מתנהל באופן רציונאלי הוא בדרך הנכונה אבל מה קורה כאשר אתה מבין שהעולם האמיתי הוא יותר מסך החלקים שלימדו אותך לזהות? כאשר התודעה של האדם מתרחבת אל עולם התבונה, הבינה והמודעות להיגיון יש תפקיד חשוב אבל הכוונה היא לא אל ההגיון הארצי של הנחות יסוד ומסקנה אלא אל ההיגיון הקוסמי שבו התשובות שאתה מקבל מתאימות אל החלק ההגיוני בתוך עצמך. יש תואם בין מה שנאמר למה שנקלט ולרגעים אתם מרגישים שהכל יושב בתוככם בהבנה הגיונית מושלמת ורגעית אבל אם תצתרכו לחזור על ההבנה הזו במילים, מושגים וידע לא בהכרח תוכלו לדבר את זה בהיגיון כי ההיגיון הקוסמי פועל בצורה שונה .. להיגיון הקוסמי אין הנחת יסוד ואין מסקנה מכיוון שהוא בנוי על שניהם בעת ובעונה אחת. להיגיון הקוסמי אין דרך ברורה אך יש לו מקום מוגדר בעצמכם ששם הכל ברור ומובן לרגע גם אם המקום הזה לא מוכר או גלוי לעיניים שלכם.. וכאשר תכירו את המקום הזה בעצמכם תוכלו להבין את המושג רציונאליות.
בואו להאזין
יש עוד הרבה הסברים, סיפורים ומוסיקה חדשה של עידו אז…. אתם מוזמנים בשמחה להאזין לפרק בספוטיפיי או באפל פודקאסט או להאזין לפרק כאן