top of page

ניוזלטר 29.5.24 - יישום רוחני בתחנת מוניות

אני לא נוהג לנסוע במוניות באופן תדיר אבל חשבתי על דימוי שמתאר איך לפני הרבה שנים היה צריך לעמוד בפינת רחוב, להרים יד ולנופף על מנת לעצור מונית, המפגש בין הנהג לנוסע היה אקראי. לנהגי המוניות המאוגדים והחזקים היתה הזכות לעבוד ולשלם לתחנת מוניות שאליה פנו לקוחות בטלפון על מנת להזמין נסיעה וכך הנהגים המאוגדים הגדילו את היקף הנסיעות שלהם אבל גם התחלקו ברווחים עם תחנת המוניות. מצד אחד עבודתו של הנהג היתה מובטחת אך מצד שני הנהג הפנה את זעמו (מעת לעת) אל הסדרן כי הוא קיבל נסיעה ארוכה ולא משתלמת ביחס לחברו שקיבל נסיעה קצרה ורווחית וכך נושא החופש, השיוויון והצדק עלה מעת לעת על הפרק, מי שנשבר מחוסר השיוויון יכול היה לעבור לתחנה אחרת או להיות עצמאי לגמרי (ואולי תלוש) ולהסתובב ברחובות במוניתו על מנת למצוא לקוחות, אירוע שבעצמו יכל להביא שלל רב אך עלול היה להשאיר גם תחושת החמצה צורבת בשל החזרה אל חיק האקראיות אך לנוכח האפשרות להיות חופשי ועצמאי זו עדיין נראית אופציה לא רעה. היום יש אפליקציות ובגלל שבני אדם מחוברים אל הטלפון שלהם וכבר לא מרימים יד באמצע הרחוב או מגששים אחרי מוניות, האפליקציות הפכו למתווך האולטימטיבי שבלעדיו לא תוכל לנוע ממקום למקום, הנהג שוב חזר אל חיק האיגוד רק שהפעם האיגוד הוא חברת תוכנה ולא סדרן בתחנת מוניות. לכאורה, הנהג מאוגד ואולי מובטחת לו עבודה רציפה אך למעשה אין לו ברירה כי ללא ״הסדר עם האפליקציה״ כנראה שלא תהיה לו מספיק עבודה ומצד שני הוא איבד ומאבד את חירותו ומעמדו כי האקראיות ברחוב כמעט ולא קיימת בזכות האפליקציה וכך גם הוא וגם הנוסע כבר לא אנונימיים, הם אינם שתי ישויות שנפגשו במפגש אקראי וסגרו על עיסקה (נסיעה ומחיר) אלא יש גורם עלום שהוא קובע את הכללים ובמידה מסוימת הנהג איבד את מעמדו ובעתיד הוא אולי יוחלף ע״י מונית אוטונומית, התייתר תפקידו. מצד שני הנוסע מקבל וודאות, הבטחה ועוגן, הוא יכול לעקוב אחר הנסיעה, יודע את פרטי הנהג ואמור גם להעניק לו ציון, וזה כח רב לאדם שרק מבקש לנסוע מנקודה א׳ לנקודה ב׳, פתאום יש תשומת לב לתנאים, לניקיון המונית, לצורת הנהיגה וההתנהגות ולהרגשת השרות והנהג המאבד אט אט את חירותו אמור לשרת את הדירוג שלו באפליקציה אחרת לא תהיה לו עבודה או שהוא יחזור אל ג׳ונגל החאפרים שמחכים בתחנות הרכבת, בנתב״ג ובמקומות מרכזיים ומתמחרים את הנסיעות במחירים גבוהים ממחירי השוק אבל עדיין יש להם הרגשת כח ואולי תחושת חופש רגעית והם גם מקפידים לשמור על היררכיה על פי מי שהגיע ראשון אל התור וכך הכל מנוהל כמו ועד מקומי אך לכל מקום כזה יש חוקים משלו. האקראיות שולטת.



איור לניוזלטר תחנת ירח, אדם עומד בתוך תעתוע

תעתועי האקראיות בגאות ובשפל

האקראיות מתבססת על אירועים שלא יכולת לתזמן או לצפות אותם מגיעים אבל סטטיסטית הם חייבים להופיע בשל מחזורי הגאות והשפל, אפשר להסביר את זה דרך מסחר בשוק ההון שבו סוחרים יומיים מחפשים וודאות בתוך שוק שרובו אקראי, יש תנועות מחיר מניה שרובן אקראיות אבל בתהליך הארוך מחיר המניה יתכנס אל השווי האמיתי של החברה והמשקיעים מהמרים על זה בכספם. הימור בכסף הוא שונה מחיפוש מונית ברחוב או מחיפוש חניה אקראית ברחובות עיר גדולה כי במקרה המונית והחניה אתה מהמר על זמנך ובמקרה שוק ההון אתה מהמר על כספך וגם כאן זה כרוך אולי באובדן זמן אבל גם באובדן כספי שכרוך בכאב ולכן לאפקט הפסיכולוגי יש משמעות רבה. רוב המשקיעים יפסידו לאורך זמן כי ריבוי פעולות בוחן את השליטה, ההתמדה, המשמעת העצמית והיכולת לעקוב אחר האסטרטגיה שלך וככל שתעשה יותר פעולות סיכויך להצליח יורדים כי השוק חזק ממך ואינך מבין את היקפו ואת המניעים האמיתיים לתנועות הכסף. בעוד המסחר בפועל נתון להתפרצויות של תשוקה ותאווה, הכאב מופיע כהפסד אפשרי וגורם להטיות קשות ביכולת ובמשמעת אצל רוב המשקיעים ולכן הרוב מפסידים לאורך זמן. מי שמצליח לנטרל את הכאב האפשרי מהפסד והוא בעל משמעת עצמית, התמדה והוא מאמין ודבק באסטרטגיה שלו שהוא בדק אותה לעומקה מעלה את הסיכויים שלו לרווח כי הוא לא מסתמך על מזל אלא על ידע, הערכה ונתונים אמיתיים. אותו דבר אפשר לומר על חיפוש מונית אקראית ברחוב: אתה יכול לנסות את מזלך ולהגדיר שאתה מחכה 10 דק בפינת הרחוב למונית אקראית כי זה ערך הזמן שאותו אתה מוכן לאבד, ככל שתגדיל את משך הזמן שאתה מוכן ״לבזבז״ כך הסיכוי למצוא מונית אקראית עולה, אבל מי יעשה דבר שכזה? אנשים כורכים את הגעת המונית עם מזל, ואם יש להם מזל רע הם יתייבשו ברחוב הרבה זמן, בשביל זה המציאו אפליקציה כי היא מצמצמת את האקראיות אבל היא גם מונעת מהאדם לבחון את האפשרות לאלתר את דרכו וכך הוא אמנם חוסך את המצרך היקר הקרוי ״זמן״ אבל הוא מאבד את היכולת להתמצא, להגיב, לבחון מצבים ולאלתר כי הוא משועבד לאפליקציה ולאורך זמן היא אף תוריד את מיומנותו וחושיו כי היא תהפוך אותו לתלותי.


כשהחופש שולל את החירות

כל עסק קיים שואף להתרחב כי ככל שאתה גדול יותר כך אתה יכול להניע או לקבוע את תנאי השוק. בעבר היו בתל אביב תחנות מוניות עם מאות נהגים וזה נתן להם כח גדול כי כולם התקשרו ל״קסטל״ או ״שקם״ כאשר הם רצו להזמין מונית ומאות מוניות עם השלט ״קסטל״ ו״שקם״ הסתובבו ברחבי העיר והזינו עוד ועוד מעגלים של לקוחות. הרווח העסקי של תחנת המוניות היה מפרסום חינם של שמם על מוניות שלא היו בבעלותם, רק הנהגים היו ״בבעלותם״ כי הם התחלקו עם התחנה ברווחים ובתמורה אלו קיבלו עבודה כי כולם התקשרו לתחנות ולא לנהגים. תיאורטית העסק היה צריך להמשיך לגדול עוד ועוד באופן מחזורי אבל האקראיות הופיעה בדמות טכנולוגית וטרפה את הקלפים וכעת האפליקציה היא העסק שאיתו הנהגים מתחלקים ברווחים ויש ציפייה שזה ימשיך לגדול ולגדול אבל האקראיות תגיע מתי שהוא ותשנה את חוקי המשחק כי האקראיות תמיד מגיעה, העולם בנוי על זה.

הנוסע מרוויח את הוודאות כי האפליקציה עוזרת לו ״לשלוט על הזמן שלו״ ,מי שמוצא את עצמו חסר אונים זה נהג המונית שרוצה להתפרנס אבל ככל שהקידמה מקדמת הוא הופך להיות יותר חסר אונים ובלתי מאוגד כי האפליקציה יוצרת עם הנהג עיסקה אינדיבידואלית שכרוכה בזמן שהוא שוהה ונוהג על הכביש, היא גם פירקה את ועד העובדים כי כעת כל אחד לעצמו ולכן וככל שהזמן עובר הוא ימצא את עצמו תלותי ומבודד אל מול ״רצונה של האפליקציה״ וכך חירותו של הנוסע מוזנת מצמצום חירותו של הנהג. תיאורטית, מוענק לנהג חופש פעולה מלא כי הוא יכול לבחור לעבוד רק מתי שהוא רוצה ומתאים לו אך בעוד שהוא (כנראה) הפגין לא פעם את תסכולו מול סדרן תחנת המוניות כעת אין לו מול מי להפגין אך יש לו חופש לעזוב מתי שהוא רוצה ולאפליקציה יש חופש לנתק את קשריהם העיסקיים מתי שהיא רוצה, בשל דירוג, או שרות גרוע או תלונות של נוסעים ולכן הוא כבר לא שולט בהכרח בגורלו וכך החופש שולל למעשה את חירותו כי הוא עובד עבור הדירוג שלו ולא עבור העבודה שהוא בחר, לנהוג במונית ולהרגיש שהוא אדון לעצמו.


הימנעות מאקראיות מבזבזת לך את הזמן

בתור נוסע זה מלהיב לחשוב שאתה שולט על הזמן שלך ואתה יכול לתכנן אותו בקירוב גדול לרצונך גם כאשר זה כרוך בפעולות חיצוניות ושירות של גורמים אחרים, כמו נהגי מוניות למשל. הדבר הבא שאתה תרצה לעשות זה פשוט להרחיב את הרגשת החופש הזו לעוד ועוד תחומים תוך שאתה מאמין שכל מה שצריך לעשות בחיים זה רק להוריד את החסמים ״שמונעים מעצמך את החופש הזה״ כאשר אתה מתעלם לגמרי שהחופש מתועל להרגשה שאתה אולי שולט על הזמן שלך או על הכסף אבל קשה להבחין בפעולות של ״העברת כח ההחלטה שלך״ לגורמים אחרים שמנהלים אותו עבורך וכך אתה מאבד מיומנויות. החופש לא מתועל בהכרח לנושאים של הגשמה עצמית, או בנית חזון או פרוייקט רוחני אלא לניסיון אינסופי לייעל ולחדד ולהוריד עוד כמה דקות מהשעון בדיוק כמו שלא תלך ברגל במקום לנסוע במונית. פעם אנשים היו עובדים במידה שהיתה מתואמת עם צורכי ההוצאות שלהם. המוכר של החומוס ביפו היה מכין סיר אחד ביום וכאשר החומוס היה נגמר הוא היה הולך הביתה ועוסק אולי בנושאים אחרים, הרווח שלו מהסיר היה ידוע ומדוד ומתואם לצרכים שלו. היום אנשים עובדים כדי לעבוד, הם עובדים שעות ארוכות שבחלקים לא קצרים מהם הם כבר עייפים ולא יעילים אבל הם נשארים בעבודה כי זה הנושא, לעבוד! לא במידה שנכונה להם בהכרח עפ״י צרכי הבית שלהם וההוצאות הכספיות אלא לעבוד בשביל לעבוד, לעבוד בשביל לחסוך, בנוסף יש להם מעסיק שבוחן אותם עפ״י דירוג וצריך לעיתים להשביע את רצונו בדיוק כמו האפליקציה שמעסיקה נהגי מוניות ומדרגת אותם והם עובדים עבור הדירוג המקצועי והקידום ולא עבור החופש שלהם. אז מישהו רנדומלי עובד הרבה שעות ביום, הרבה מעבר למה שהיה רוצה והוא יוצא ממקום העבודה עייף ובהרגשה שהוא בזבז הרבה זמן היום על סרק ואז הוא מזמין מונית באפליקציה כי הוא רוצה וודאות והזמן מאד חשוב לו, בעצם הוא לא חשוב, הוא קריטי כי הוא בזבז היום כל כך הרבה ממנו.


האקראיות אכן יכולה להוביל לחוסר נוחות כי היא מצביעה על אירועים וודאיים שיופיעו שאינך יודע עליהם מראש. אני נוסע הרבה ברכבת ישראל שיש לומר לזכותם שיש שיפור משמעותי אצלם אבל תודעתית והיסטורית עדיין האקראיות שולטת ולכן בראשי אני מתמחר אירוע אקראי של עיכוב משמעותי ויוצא מוקדם מספיק כדי להגיע בנחת לקליניקה בתל אביב. היסטורית אני יכול לומר שהיו רק מקרים ספורים של אקראיות אבל גם אז זה לא עזר לי בכלל כי זה היה ביטול משמעותי של רכבת בגלל תאונה, שביתה או דריסה ואז המחשבה בחנה אפשרות להמשיך ולצאת מוקדם עוד יותר על מנת ״לתמחר״ את אירועי האקראיות הבאים. כמובן שזה דבילי כי זה אקראי ולא קורה כמעט אבל עצם העיסוק בה מטריד את התודעה כי האפשרות של זה היא נושא שמופיע אצל רבים שנוסעים בתחבורה ציבורית ולכן אני יוצא באותה שעה ועולה על אותה רכבת מבלי ״לתמחר״ אקראיות קיצונית ולוקח בחשבון אירוע אקראי נקודתי שאם הוא יופיע יהיה לו מקום כי אי אפשר לדעת את האפשרויות מראש, צריך להיות פתוחים אליהם. כמובן שאירועי אקראיות יכולים להופיע בכל תחום שיש בו חזרתיות ומחזוריות אבל כל תחום בחיים שלנו הוא חזרתי ומחזורי ולכן כל חיינו חשופים לאקראיות. החופש האמיתי הוא לא להוריד עוד ועוד חסמים ולחסוך זמן אלא להפנות את הרגשת החופש והזמן לנושאים של הגשמה עצמית, בנית חזון וערך אמיתי.

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page