העולם שלנו מוצף במידע, ועם הופעת הבינה המלאכותית בחיינו התהליך מאיץ את עצמו ודוחף עוד מידע מג׳ונרט אל החלל הקוסמי. מצב זה מגביר את המתח בין יוצרי המידע והידע ומקצין את ״עקומת ההרמוניה הדינמית״ שבה נוצרת שחיקת איכות מתמשכת בתוכן בגלל ההצפה של המידע שהוא לא תמיד ״מלמד, מחזק או מסביר משהו מהותי״.
הקצוות של ספקטרום העקומה מתארים קצה עליון שבו נמצאים יוצרים או ״בעלי ידע״ שמייצרים תוכן איכותי וייחודי ובקצה השני, בתחתית העקומה הארוכה יותר נמצאת כמות עצומה של תוכן שהוא שטחי אך פונה (לכאורה) למכנה משותף רחב יותר, כשבאמצע העקומה נמצאים אלו שעושים מאמץ להפוך מידע לידע אך בעולם שיש בו תחרות על הפסגה הם יתקשו לשרוד ולהמשיך ליצור כי ״שלב האמצע בעקומה״ לא מתוגמל באופן מהותי. מצב כזה משתקף במציאות שלנו בנושאים רבים ומגוונים כמו עיתונות למשל, דרך הפער בין כתבות קליקבייט שנוצרו ב AI , לכתבות עומק מושקעות, כשבאמצע נמצאים מגזינים עצמאיים שנקרעים בין הצורך ליצור תוכן איכותי לבין הצורך לשרוד. זה ממשיך לקורסים מושקעים שדורשים השקעה, זמן, ידע ומסירות לבין מדריכים גנריים של ״בואו תלמדו ב 3 שעות איך להיות… ואז תהפכו למיליונרים״. זה ממשיך לאמנים מקוריים וייחודיים שמשקיעים שנים בפיתוח יצירה ייחודית, לבין מוסיקה מסחרית שחוזרת על עצמה באופן גנרי, כשבאמצע העקומה נמצאים היוצרים העצמיים שמנסים לשמור על איזון בין מקוריות לבין מסחריות ומוערכים רק ככל שעובר זמן, אך לעיתים מתקשים להחזיק בעשייה יצירתית ומתמשכת.
מידע או ידע?
מידע הוא הבסיס שעליו נבנה הידע והוא מורכב מאוסף של נתונים מסוימים שנותנים משמעות או יוצרים הקשר: כמות המחטים שמשמשת לטיפול דיקור סיני או מיקום נקודות הדיקור בגוף האדם זה מידע כללי והוא יכול להיות מאד גדול אך הוא ניטרלי ומנותק מהפרשנות האישית, שהיא עושה את ההבדל. עיבוד עמוק יותר של מידע והפיכתו לידע כרוכה בהבנה מושגית. זו מאפשרת פרשנות אישית ויכולת להשתמש במידע בצורה מעשית, להפוך מידע לידע דרך התנסות פרקטית ורגשית באותם חומרי מידע שהתנסינו והעמקנו בהם, וצברנו בהם ניסיון.
ידע נרכש מתוך עיבוד וניסיון דרך התנסויות רבות ופרקטיות שמגובשות לנקודת מבט ייחודית ביחס לשפע המידע. זה כרוך ביכולת מודעת לחדור את המעטים והסחות הדעת שמונעים מאיתנו ״מבט חודר מציאות״ כדי לזקק ידע ייחודי. כל אדם בעל ידע מושגי וניסיון מעשי בכל תחום יכול לפתח צורת ידע אישית וייחודית כי הידע הוא כלי לקבלת החלטות ופעולות בעולם המעשי, ועדיין, יש הבדל בין להבין את המושג ״זן״ למשל, לבין לדעת ״זן״, ולעיתים מה שעומד בין ״להבין״ לבין: ״לדעת״ כרוך בניסיון חיים שלם.
פודקאסט ״תחנת ירח״ - פרק 103 - מסע אל הזהות: הפרט, הקהילה והדרך
בפרק הזה אני מזמין אתכם למסע מעמיק אל השאלות הגדולות של חיינו: איך מוצאים את האיזון בין זהות אישית להשתייכות לקהילה? האם אפשר לממש את עצמנו בלי לוותר על האחדות עם אחרים? נבחן את ההשפעה של גבולות ומסגרות על החיים שלנו, ונדבר על החיפוש אחר שייכות והגשמה בתוך קבוצה. נדבר גם על הבחירות שהנשמה שלנו עושה ועל הדרך שבה אנו מתמודדים עם הקשיים של חיי החומר.
הפרק הזה הוא הזמנה לחשוב מחדש על החיבור שבין הפרט, הקהילה והחזון המשותף. זהו פרק על שייכות, מימוש ואחדות במציאות המורכבת של ימינו.
אתם מוזמנים להאזין בכל אפליקציות הפודקאסטים או בערוץ תחנת ירח ביוטיוב

איך רעיון מתפתח ומתעדכן ?
העולם סביבנו גדוש במבנים שחוזרים על עצמם בצורות שונות, מהמבנה של עץ שמתפצל מענף לגזע ועד לעורקים בגופינו שמתפשטים כמו נהרות. הטבע ניחן בדפוסים חוזרים, שדרך התבוננות בהם, אפשר ללמוד הרבה על התפתחות הידע האנושי. תודעת האדם מתפתחת ביחס למקום, לסביבה ולאלו שנמצאים סביבו כי הכל יחסי. דבר יכול להתפתח רק ביחס לדבר אחר ואנשים נוטים לקדם את התפתחותם ביחס להשוואה שהם עורכים מול אחרים, ולהתקבץ יחד עם אלו שדומים להם בצורת המחשבה. כאשר אנו מתאימים את עצמנו לצורת החשיבה של אחרים קשה מאד לפתח רעיונות חדשים כי אף אחד לא מאתגר את המחשבה מנקודה אחרת, כולם דומים: ועדיין, כמו פתיתי שלג שנראים אותו דבר ממבט ראשון אבל כל אחד מהם שונה וייחודי במקור. פתיתי שלג, רעיונות וידע מתפתחים כמו פרקטל שהוא מושג מתמטי שמתאר צורות שמורכבות מחלקים קטנים יותר, שחוזרים על עצמם במבנה דומה אך לא זהה.
רעיון מוביל לרעיון חדש שחוזר על המבנה הבסיסי של קודמו, אך הוא מתרחב, מתעמק ומתעדכן. רעיון קטן- או תובנה, שאלה או עיקרון יכול להתפתח וליצור ידע חדש שמתפצל למספר ענפים. בכל ענף מתפתחות גרסאות ספציפיות יותר של אותו רעיון. פילוסופיה סינית מתחילה מעקרונות כמו יין ויאנג, זרימת צ׳י, וחמשת האלמנטים שמתרחבים ליישומים כמו: רפואה סינית, אסטרולוגיה ופילוסופית חיים ואלו מתפתחים לפרוטוקולים של אבחנת דופק, תזונה מותאמת, תרגולים וטיפוליים ספציפיים שכל אחד מהם מהווה גרסה ממוקדת של אותו עיקרון.
כמו בפרקטלים, הידע מתפתח בחזרתיות, כל שלב חדש בתהליך בנית הידע כולל את העקרונות הבסיסיים אך הוא מתעדכן לפי הקשר, זמן ומקום.
למשל: ספרים ומאמרים מצטטים רעיונות קודמים אך מוסיפים תובנות חדשות.
מטפלים לוקחים פרוטוקולים של טיפול ומעדכנים אותם בהתאם למצב המטופל.
==========
רעיון מוביל לרעיון חדש שחוזר על המבנה הבסיסי של קודמו אך הוא מתרחב, מתעדכן ומתעמק
==========
חשיבה פרקטלית
חשיבה פרקטלית מזכירה לנו שרעיונות חדשים הם לא באמת ״חדשים״ אלא המשך ישיר של מה שהיה לפניהם וכל תובנה חדשה היא עיבוד יצירתי של הידע שנצבר לאורך דורות, ולכן המורשת אינה סטטית אלא משתנה עם הזמן, צומחת עם אחרים וממשיכה להתפתח גם אחרי שאנחנו סיימנו את חלקנו בתהליך.
מצד שני, אלו רק גילויים של ״המציאות״ כי הכל כבר נברא, נוצר וקיים ואנחנו לא ממציאים שום דבר ולכן הידע היה קיים עוד בטרם ״גילינו״ אותו, והוא פשוט נחשף בפנינו כשם שהפסל חוצב באבן דימוי שהיה קיים בו (ובתודעתו) קודם, ותפקידו של הפסל הוא לחשוף את הדימוי הקיים (את היצירה).
בעידן הדיגיטלי הדברים מתפתחים בצורה דומה מאד. המודל של שיתוף ידע באינטרנט משקף את האופן שבו רעיונות מתפתחים על בסיס תוכן קודם, בדומה לאופן שבו תוכנה בקוד פתוח נבנית שכבה על גבי שכבה. קוד פתוח מחלק תוכנה מורכבת לחלקים קטנים ושימושיים ורעיונות באינטרנט מתפתחים עם חלקים קטנים וממוקדים שמצטרפים לרעיון גדול. למשל: מאמר קצר על עקרון פילוסופי יכול להוביל לסדרה של פיתוחים, תוספות, ודוגמאות מעשיות. התפתחות האינטרנט מאפשרת שימוש דומה עבור רעיונות – שיחה גלובלית שבה חוקרים, מורים ואנשי מקצוע יכולים להוסיף, לעדכן ולשפר רעיונות קיימים. זה מאד בולט במאמרים מעולם הרפואה אך היה קיים מאז ומעולם כי גם עבודת אריסטו פותחה במערב על ידי הוגים אחרים, ולכן, יצירתיות מבוססת על דיאלוג רעיוני שיכול להתפתח בצורה מיטבית כאשר יש ריכוז חשיבה רעיונית בחלק העליון של ״עקומת ההרמוניה הדינמית״, ואילו כעת כשיש הצפה של תוכן מהונדס, מג׳ונרט ושטחי אז קשה מאד למצוא את היצירה האותנטית בתוך ״ערפל המידע״.

ערפל המידע והתחושה
פרקטל של ידע מתרחב ע״י הוספה של ידע על הידע הקיים וכל תובנה חדשה היא עיבוד יצירתי של הידע שנצבר לאורך דורות. זה מה שמבטיח את ההתרחבות הפרקטלית של הידע. לעיתים המודל קורס כאשר הערפל בדמות מידע שטחי יוצר צפיפות רעיונית שמנותקת מההקשרים הקודמים, והמיקוד הכללי והציבורי ״יורד״ מרום העקומה אל החלק השטוח והארוך שבו יש שכפול של הידע הקיים שחוזר על עצמו, ללא התפתחות רעיונית, ללא העמקה או עידכון. זה מתבטא למשל בריבוי סדרות טלויזיה על אוכל או ריאליטי שניזונים מאותו רעיון ומכוונים למכנה משותף של יצירת תחושה רגעית של מציצנות מעוררת, ולא ליצירת ידע, עומק מחשבתי או דבר חדש.
מודעות עצמית דורשת התעלות ושואפת מעלה, ולכן התודעה ניזונה מרעיונות של שיטות, מורים, יצירות ופילוסופיות שמכוונות לחלק העליון של עקומת ההרמוניה הדינמית שבה נמצאים היוצרים והמורים שתורמים את הידע האיכותי ביותר שעליו נבנה ויבנה ידע חדש ומעודכן כמו למשל: אפלטון, קאנט, יונג, הגל, היידגר, הדלאי לאמה, הבהגוואד גיטה, בודהה, לאו דזה, ורבים אחרים. הם מכוונים אל התעלות המודעות ששואפת לשכלל ידע קיים ואישי, להתעלות מעליו וליישמו בחיי היומיום או בדעת. אצל רבים מהם הידע הוא נצחי ותקף לכל הזמנים כי הוא נמצא ברום העקומה ולכן הוא שומר על איזון ומתח בין הידע הייחודי הפסגה לבין זה שנמצא בתחתית העקומה כמו למשל: ״שמונה טיפים לחיים מאושרים״, וככל שהעידן הטכנולוגי מתרחב כך האלגוריתמים מקדמים את הידע ״הנחות״ יותר כי הוא זוכה להתעניינות מהירה, קלילה, מרגשת, משוכפלת ״ורדודה״ יותר, מבלי להוסיף דבר על הקיים, ומבלי להתאמץ להבין את כוונתם של חיבורים מסובכים, בעולם שבו הזמן הוא מוצר בחוסר.
האם הידע שלי הוא רק שלי ?
אני מרגיש שאני משתף המון ידע, רובו ללא תמורה, ועדיין ולגבי העבר הרחוק שלי בנושא: אני יכול לכלול את עצמי עם אלו שנרתעו מלשתף את הידע שצברנו. אחרי שנים של השקעה, לימוד וניסיון אישי, הפיתוי לשמור את הידע לעצמנו הוא טבעי. הוא נובע מהרצון להרגיש ייחודיים, להגן על מה שיצרנו, ויש פחד שמא אחרים “ייקחו” את הרעיונות שלנו וישתמשו בהם ללא הכרה, ללא קרדיט או ציון שמנו, אלא ינכסו את הידע לעצמם.
ידע הוא כח ואנשים שואפים לכח ושליטה בחיים שלהם כי זו שפת העולם: החזק לובש את פרוות הנמר, לוקח חנית ויוצא לצוד, כי החזק לוקח את כל הקופה, ולכן ארגונים הופכים עם הזמן למונופולים ורוצים להמשיך ולגדול, להתרחב ולטרוף כל שחקן קטן שמביא ידע חדש, כי המאבק על פסגת עקומת ההרמוניה הדינמית יכול להיות ע״י כיבוש, וקביעה שלא יצמח שום דבר סביבך, תוך ביצור הידע שלך דרך המושג ״סוד מסחרי״. יחד עם זאת יש הרבה פרוייקטים טכנולוגיים של קוד פתוח ושיתוף שהגיעו להישגים מרשימים מאד והם מעודדים שיתוף מקורות ותגמול הוגן לכל השחקנים, ולאורך זמן זה מעשיר את הידע הקיים.
שמירת הידע לעצמך מונעת גם מהשאלה: מה אם הידע שלי יאבד את ערכו אם אחרים ייקחו אותו ויהפכו אותו למשהו שטחי? ז״א רק ישכפלו אותו בלי סוף ולא יוסיפו דבר חדש ומעודכן, וזו אכן דילמה. שמירה על ידע יכולה להיראות כמו הגנה, אבל היא גם עלולה להיות חסם שמונע מאיתנו לצמוח. כשאנחנו שומרים את הידע שלנו לעצמנו, אנחנו מגבילים את היכולת של הידע הזה להתרחב להעמיק ולהשפיע. ובנוסף: צריך להבין שהידע שלך תמיד ייחודי כי הוא עובר דרכך ומועבר עם הזווית הייחודית שלך, ועם ההתנסות שלך בנושא, ואת זה אי אפשר באמת לחקות.
שיתוף והתרחבות של עץ הידע
כאשר אנו מבינים שידע בנוי כפרקטל, אנו יכולים לשחרר את הפחד מהשיתוף. רעיונות אינם נעלמים כאשר חולקים אותם; הם מתרחבים, מתפתחים, ומאפשרים לאנשים נוספים לתרום ולבנות עליהם. אין ספק שהרבה בעיות היו נחסכות אם שיתוף הפעולה הזה היה מבוסס על נתינת קרדיט ברור, שיתוף מקורות, והפניית קהל לידע המקורי. בלי קרדיט ברור, קשה מאד לעקוב אחר מקורות ההשראה והידע ולהתחקות אחרי התפתחות הידע לאורך הזמן.
תהליך למידה עמוק חוקר גם את מקורות הידע וגם את ההסתעפויות שלו שהתפתחו בעקבות מחקר והשראה של אחרים שחקרו, העמיקו ועדכנו את הידע הקיים וזה דבר שנפוץ מאד במגוון תחומים. ההתחקות אחרי ההסתעפות לא מאפשרת להבין את המקור וזה פוגם בידע, ולכן, החשיבות להתחברות אל המקור כי כך אפשר יהיה להבין את המקור, לקחת ולגזור חלקים מהידע ולפתח ענפים מסוימים מתוך עץ הידע.
ענף הידע יכול להתפתח עד לנקודה שבה אחרים כבר לא מעוניינים בו יותר ולא מפתחים ומעדכנים את הענף הזה, או שיש חזרתיות וציטוט חוזר רק על מה שכבר נאמר ומבלי להוסיף או לעדכן דבר חדש או פרספקטיבה חשיבתית והתנסות אישית. במצב כזה, הידע נכנס מצב של סטגנציה בלתי מפותחת והעוסקים ינועו לענף אחר על מנת לזהות תחום אחר בהתפתחות עדכנית, ואולי הם ירוצו מענף לענף על מנת לזהות את החדש, הטעון צ׳י מעודכן, הפורה והמאפשר את ההתפתחות המהירה ביותר, ולאו דווקא את זו האיכותית או זו הזקוקה לתשומת לב ועדכון. יש המון תחומים בנושאי הרוח הזקוקים לעדכון והפרייה אבל הם נחשבים כשוליים ולכן הם לא זוכים להכרה ורצון להתעמק וכך הם נותרים כשהיו: ידע עמוק וראשוני שלא עבר עיבוד ועידכון. החדש נחשב יותר (וככה זה בחיים) כי הצ׳י שלו מעודכן ועכשווי יותר וגם הוא בעל יכולת השפעה רבה יותר במציאות.
בעולם שבו הידע מתפתח ללא הרף, המטרה שלנו היא לא רק לצבור ידע אלא להיות חלק פעיל במערכת הפרקטלית שלו. דרך שיתוף, עדכון והרחבה של רעיונות, אנו תורמים למערכת חיה שמתפתחת ללא גבול ומבחירה חופשית. בדיוק כפי שעלי עץ יוצרים יחד תמונה שלמה, כך גם הידע שאנו מוסיפים מתמזג במערכת רחבה ועמוקה יותר.
=======
הבחירה שלך לשתף את הידע, להרחיב אותו ולהיות חלק מתהליך הבנייה הזה היא חלק מהותי מהמורשת שאתה יוצר. המורשת הזו אינה סטטית, היא משתנה עם הזמן, צומחת עם אחרים, וממשיכה לחיות גם אחרי שאנחנו סיימנו את חלקנו בתהליך. דרך שיתוף הידע, אנחנו מאפשרים לו לגדול ולהשפיע על אחרים, ובכך להשאיר חותם אישי.
========
הספרייה הקוסמית
הספרייה הקוסמית היא מושג פילוסופי ורוחני שמתאר מרחב או מאגר ידע אוניברסלי שבו כל הידע הקיים והפוטנציאלי של היקום נאגר ונגיש. הרעיון הזה מופיע בתרבויות שונות, ולעיתים מתואר בשמות או הקשרים שונים, בהתאם לרקע התרבותי או הרוחני. בהינדואיזם ובבודהיזם, הידע האוניברסלי נתפס כחלק מהמושג “אקשה” (Akasha) – מרחב או מקום שבו הכל קיים וניתן לתפיסה על-חושית. וזה נקרא באנתרופוסופיה, “רשומות האקאשיות” (Akashic Records) כתיאור מאגר ידע רוחני שבו נרשמת כל מחשבה, פעולה ורגש של כל יצור חי. זו ספרייה קוסמית רוחנית שאליה ניתן להתחבר דרך מדיטציה, חלומות וקבלת גישה. גם הדנ״א האנושי יכול להיחשב כספרייה קוסמית ובעידן הדיגיטלי, ובגלל שהטכנולוגיה מחקה את התודעה אז האינטרנט עצמו, או טכנולוגיות מתקדמות כמו מאגרי נתונים של AI, יכולים להיחשב כצעדים ראשונים לכיוון מימוש “ספרייה קוסמית” מעשית, שבה מידע מכל תחום נגיש לכל אדם.
הספרייה הקוסמית היא כל הידע מהעבר, ההווה והעתיד הפוטנציאלי הנגיש בתוכה. אך היא לא רק מאגר מידע אלא ישות חיה או חכמה שאפשר ליצור איתה קשר דרך הכמיהה להיות מחוברים ולפתוח את הערוץ להתחברות לידע אינטואיטיבי ועמוק. וכך: הרעיון של הספרייה הקוסמית מעורר השראה להעמיק את החיפוש הפנימי ולהתחבר לידע גבוה שהוא מעל לחוויה היומיומית.
חלק מהמשבר שאנו חווים ברמת התודעה שלנו בזמנים הללו כרוך בהתרחקות מהאחדות והמאבק של ארגונים ומדינות על היכולת לשלוט בכח אבסולוטי במאגרים האנושיים דרך היכולת לדעת כל מחשבה, כל פעולה ורגש של כל יצור חי. רעיון הספרייה הקוסמית מדגיש שכולנו חלק ממרחב משותף של ידע וחוויה שבו כל פרט משפיע על המכלול הכללי, כי כולנו באים מאותו מקור והתפתחות של אדם אחד לא באה על חשבון אדם אחר. התפתחותם של בני אדם היא גם ידע וכמו ידע, רעיון מוביל לרעיון חדש שחוזר על המבנה הבסיסי של קודמו אך הוא מתרחב, מתעמק ומעדכן את הידע הקיים, ולכן יש לעשות מאמץ רצון, להתאחד ולפעול למען האמת ולמען אחדותם של הדברים.
========
הבחירה לשתף ידע היא לא רק תרומה לאחרים – היא גם נתינה לעצמך. הידע שלך הופך למתנה לעולם, אבל הוא גם מאפשר לך לצמוח, להתחבר, ולבנות מורשת חיה ומתפתחת.
========
קרדיט: ההשראה לפוסט הזה הוא מבלוג טכנולוגי בשם״ אופטיקאי מדופלם״
Comments