בילדותי היינו יורדים העירה לעשות קניות בשוק. הייתי נוסע עם אמא שלי באוטובוס עד לפאתי השוק שבו היינו עורכים את הקניות בדרך כלל מבעלי דוכנים שהכרנו אותם כי הסחורה שלהם היתה טריה, רעננה והתאימה לצרכי הבישול והצריכה של הבית.
ככל שחלפו השנים נוצרו קשרים אישיים עם מוכר התבלינים, הקפה, הירקות והפירות ומוצרי המטבח, כל אחד מהם ידע את מקור הסחורה כי הוא קנה אותה באופן אישי מהמגדל שאיתו היתה לו מערכת יחסים אישית ולעיתים הוא סיפר על תהליך הגידול, ההשקייה, על פגעי מזג האוויר והקשיים הייחודיים השמורים לחקלאי הארץ כמו גם למה שקיים, נקטף ושווק ומה שחסר ולא יהיה בתקופה הקרובה כי שיטות הגידול היו מתאימות לתקופה ולכן היו ויש ירקות ופירות מסוימים שקיימים רק בעונה שלהם ואם הם היו חסרים אף אחד לא התבאס כי אנשים היו מתואמים יותר לעונה וקיבלו בהבנה את המחסור. וכך, התפוח שקנית הכיל בתוכו את עברו מתקופתו על העץ, את החקלאי שגידל ועמל, קטף וארז והסיע אל השוק וניהל חלק עיקרי בתהליך ומסר אותו למוכר הדוכן שמכר לנו בהווה את אותו תפוח שנאכל אותו בעתיד. זו שרשרת של פעולות שמכילה את אנרגית העבר ההווה והעתיד של התפוח והקביעות והשמירה על הקשר האישי והאנושי בשרשרת היצירה הטעינה את התפוח במשמעות שהיא לא רק ״תפוח״ אלא תהליך שלם שכרוך ביצירת תפוח.
היום כשקונים תפוח בשופרסל או במרכז קניות אחר זה לא כך כי למרות גודלו של מרכז הקניות הוא עדיין ״ארעי״, אין בו כמעט שום דבר אישי ושרשרת היצירה לא ברורה, אתה לא יודע מיהו המגדל ולעיתים באיזו ארץ גידלו אותו ולכן זה רק ״תפוח״.
היום אנו קונים פירות וירקות ממגדל אורגני שמוכר את התוצרת בעצמו בחנות קטנה שהוא הקים ואפשר לומר שגם אם איננו משוחחים על תהליך הגידול עדיין אפשר לחוש את שרשרת היצירה בעצם נוכחותינו בחנות ולכן זו לא רק רכישת ירקות אלא משהו אישי יותר ולא ״ארעי״, תהליך שכרוך בפעולותיו של החקלאי בעבר, בהווה ובעתיד.
בעולם הארצי יש לכל דבר מחיר וכולם רוצים לקבל תוצרת טובה ואיכותית וזה משהו שהוא מעבר לנראות של המוצר ונתון למחקר ובדיקה של מקורו. לעיתים עולה השאלה האם המוצר באמת אורגני? וגם זה נתון לאמון ובדיקה של שרשרת היצירה וזה תלוי לא רק במילתו האמינה של המוכר אלא גם בידיעה שלו אודות התהליך של היצירה ששותפים לו האדמה, המים, השמש, החקלאי המגדל, הנהג, המוכר ואתה וכך הערך שאתה מקבל אכן מצדיק לעיתים ״מחיר אחר״ כי מבחינה אנרגטית יש משמעות גדולה למקור, לכוונה, לתהליך ולשיתוף הפעולה שמתקיים ומכיל בתוכו את האינטגרציה בין הגורמים השונים בעבר, בהווה ובעתיד באין סוף אפשרויות.
זה לא רק תפוח זה סיפור
אנו חיים בזמנים שבהם הכל נע במהירות גדולה ויש ״קוצר זמן״ כי תמיד יש למהר לאן שהוא ולהספיק, הקניות הופכות לאירוע שרבים שואפים לקצר ולהביאו אל ״מקום ארעי״ בגלל שהצורך הרציונאלי מתמקד בצד החומרי ואין צורך לגעת או לממש את הסחורה ולעיתים אפילו לא לראות אותה בעין כי מזמינים את הכל עם שליח עד לבית, הלוא זה רק תפוח.
האדם מתרחק מהבנת התהליך ומהנוכחות בתוכו כשהוא מבקש להגיע רק אל התוצאה וכך נוצרת התרחקות משרשרת היצירה, מהבנת התהליך וזה דוחק את אדם אל עוד ועוד תחומים שהופכים להיות ״ארעיים״ , נקודתיים, או עונים על צורך חומרי נקודתי שאותו ניתן להשיג כמוצר או שרות או דבר אחר כי זה בא לענות על תוצאה בלבד מבלי להתייחס בהכרח אל התהליך שנמצא בעומק הדברים. זה ברור שאי אפשר (וגם לא צריך) להתעמק בכל נקודה ופסיק בחיים אבל הענין הוא שההתייחסות ״זה רק תפוח״ גולש לתחומים רבים ורחבים גם בנפש האדם כי זה לא קשור לתפוחים אלא לנקודת מבט ודרך התייחסות כללית.
כיוצאים לטיול בעיר גדולה באירופה למשל והולכים למסעדה מעולה ונחשבת פתאום מרגישים ערך מוסף כשמסבירים לך שהפטריות שאתה אוכל הן מהיער הסמוך ומתי הן נקטפו, ואיך עיבדו וניקו אותן או שכאן במקום הזה ייצרו את היין הנהדר שאתה שותה כרגע והנה תראה מולך זה היינן בעצמו, וזה הערך המוסף של הארוחה החיבור הרגשי שמבין את התהליך. לחיבור הזה אל הזמנים, המראות והאנשים יש משמעות עמוקה כי האדם בונה סיפורים לעצמו ואז הארוחה היא לא רק המזון הגולמי אלא האוכל שמשתלב בסיפור.
כשדרך החיים הופכת להיות שרשרת יצירה
היופי או היתרון לכאורה שיש בבחירת דרך ארעית, ״זה רק תפוח ולא משנה חוץ מזה״ היא הנטיה של בני אדם להאמין שכל רכישת תפוח לא קשורה אל התפוח הקודם שהם אכלו, וכנ״ל למצבי חיים ובחירות אחרות. יחסים, לימודים, יצירה, חינוך, כלכלה כל אלה מספרים שתמיד אפשר להתחיל מהתחלה מתי שנרצה בלי קשר למה שנעשה קודם. אל הכל מתייחסים כמו אל מצב ארעי שתמיד משיג את התוצאה הרצויה גם אם הוא שטוח ולא מכיל את העומק של הבנת התהליך כי המיקוד הוא רק על הפעולה שיש לעשות על מנת ״להשיג״ ולא על השורש שאתה מבקש להצמיח. הרבה פעמים רק כאשר אתה רואה מולך אדם שעומל על תהליך אתה מבין עד כמה הארעיות שמבקשת רק את התוצאה לא עונה לך באמת על מה שרצית באמת כי הארעיות היא רגעית, יש לה התחלה ללא עבר אלא רק הווה רגעי ובעוד רגע היא תעלם ויתחיל רצון חדש לתוצאה ודווקא התפיסה של התהליך והבנת ״שרשרת היצירה״ מאפשרת לך לנוע קדימה ואחורה בזמן לתקן את מה שדורש תיקון, זה מאפשר להתעכב, להתבונן, לחקור או לחזור על אותו תהליך שוב שוב לשם הלמידה כי אתה לא קופץ מדבר לדבר ״ומתחיל מהתחלה״ כי כל תפוח הוא תפוח חדש אלא עוסק בעיקר בגידול שורשים עצמיים.
תעתועים של ארעיות
לפעמים יוצא ורואים כל מיני סרטונים של אנשים שמוכרים לך אשליות מתוקות בדמות של הצלחה או רווח או מיומנות נרכשת שהם מבקשים ללמד ואתה בוהה בפרסומת או בסרטון ומשהו לא נראה לך רציני בזה כי לא ברור לך בכלל מה התהליך? אנשי הסרטון עדיין מתעקשים ומעלים עוד ועוד סרטונים של בוא תשקיע בזה או בזה ואז תרוויח ככה וככה ותזכה בזה או בזה כי הם יודעים בוודאות איך לעשות את זה ולהגיע אל התוצאה הזו כי יש להם שיטה והיא כל מה שאתה צריך לדעת. הרבה פעמים השיטה לא כוללת את פירוט התהליכים אלא רק את הפעולות שאתה צריך לעשות כדי להגיע אל היעד ואם אתה מעלה דילמה רגשית או קשוב להרגשתך אז אומרים לך שהגישה הזו מפריעה לנחישות הרצויה כדי להגיע למטרה ולתוצאה שביקשת.
אנשים נופלים בזה המון פעמים ואז הם ניגשים אל ההצעה הבאה בחשש אבל שוב ההצעה היא ארעית בד״כ ונוגעת רק להווה הנוכחי, מה שהיה או מה שיהיה בכלל לא חשוב כי זה ניסיון ללכוד את הרגעֿ, ןמי לא רוצה ללכוד את הרגע ולהפיק ממנו תועלת שתפתור את כל ההתמודדות או את חלקה? כאשר מישהו מציע לך תהליך זה כבר דבר שונה כי הוא לא יכול להתחייב על תוצאה אלא על האפשרות לנוע קדימה ואחורה בתוך התהליך ולמקד או לתקן או להתעכב על נושאים בתוכו, על מה שהיה או על מה שעכשיו או על מה שיהיה. בתהליך אפשר להבין ולהדגיש נקודות בתוכו וכך השפעת הזמנים: עבר, הווה ועתיד היא יותר ברורה וגמישה כי אתה יכול לנוע בזמנים כרצונך וזה מייצר פתיחות וזרימה בחווית החיים.
Comments