ניוזלטר #92
הי :) החורף בעיצומו וגם אם הוא לא ממש מרגיש ככה, חצינו לפני כמה ימים את יום ההיפוך בחורף (שהוא היום הקצר בשנה) ומכאן מתחיל היאנג, האור והתנועה לעלות (ביחס ל Yin ) לקראת אביב פורח והלוואי שעליית היאנג הנוכחית תביא עימה את התקווה ומבט אופטימי אל העתיד.
פודקאסט - פרק 92 -הבית
הפרק עוסק במשמעותו של הבית כמרחב שמגדיר שייכות וביטחון אבל מבקש לברר מהם הצרכים של האדם מהבית תוך מציאת מענה להתניות הכרוכות בבחירתו כמושא בטוח ויציב. הבית אמור לייצג מרחב של הרגשה רצויה הקשורה במושג ״יישותו של הבית״ שעליו דיברתי בהרחבה בפרק בפודקאסט, כישות פנימית לא מוגדרת מבחינה חומרית אך היא העוגן האמיתי של הבית והמרכז הרוחש המניע את הדברים מבחינה אנרגטית ופיסית.
האימייג׳ הזה נוצר ב מידג׳רני AI
איפה אני נמצא ?
הקיום בעולם החומר מבקש הגדרה של ״מקום ההימצאות״ כי בני אדם חייבים הגדרה ברורה, אחרת איפה בדיוק הם נמצאים? מקום הימצאותו של ״האני״ הוא מעבר לגוף הפיסי והוא ביטוי של מרחב תודעתי בלתי מוגבל אבל התפיסה החומרית וההזדהות עם הגוף מגבילה ומחייבת מהאדם למקם את עצמו בכל רגע בשל הצורך ביתדות ועוגנים בעולם הגשמי ולכן אנרגיה ופעולה רבה מופנית אל הבדיקות של מידת היותנו מקורקעים אל האדמה ואל עולם החומר דרך בדיקות חוזרות ונשנות של המתרחש ודרך הצורך באישורים רבים.
הצורך בעיגון כרוך אם כן בהגדרת המרחב (כבית) כמו בצורך הברור בהגדרת מיקום על מנת שהאדם לא יתפוס עצמו כתלוש ולא שייך או מקורקע. כאשר אדם חוזר אל ביתו הוא מוריד את החליפה ואת המסכות שהחברה מחייבת אותו להשתמש בהן בחיי היומיום שלו וכך מרחב הבית הוא המקום שבו נוכחתו יכולה להתחבר אל סך האלמנטים המרכיבים אותו בשל אותו מיקום בטוח לכאורה. הוא יכול לחוש אותנטי ולחוות את האינטימיות במרחב הבטוח אבל לעיתים דווקא הבית הוא המקום שבו נערכות המלחמות והמאבקים הקשים ביותר וכך הבית לא תמיד עומד בייעודו הרצוי כפי שהאדם מדמיין לעצמו ואז הוא מחפש מרחבי מימוש אחרים שבהם הוא יוכל לחוש בטוח.
משמעותו של בית
כאשר תתבקשו לתאר את הבית שלכם אתם לא בהכרח תתארו את הרגשת הביתיות, השייכות והעוגן הרגשי אלא דווקא את המצאי של הבית: הצורה, הגובה, המיקום המדויק או כל מה שחיצוני וממשי, או מה שאפשר לראות, לגעת ולאשר שהוא אכן כזה כדבר קיים אך לא בהכרח כדבר מוחלט כי הוא תמיד יעמוד ביחס והשוואה למה שיש לאחרים. מושג הבית הוא ערך חיצוני שמוגדר כמושג חברתי בר השוואה, ערך שמתקיימת בו היררכיה של הישגים שכוללת את מושגי הנוחות והיופי שהם בעצמם מושגים יחסיים כי כל אחד חווה ומודד אותם אחרת. כך נוצר עיוות והחלפה בין ערכים פנימיים לחיצוניים ועדיין בני אדם יבקשו ויחפשו את ״יישותו של הבית״ שהיא ערך פנימי שנמדד הרבה פעמים ע״י החיצוני.
התמונה הרחבה
בפודקאסט התייחסתי בעיקר אל משמעות הבית הפנימי כמושג ״יישותו של הבית״ וכאן בניוזלטר אוכל להרחיב, לדבר על הנושא מכיוון אחר ולומר כי נושא יישותו של הבית היה עיסוק נרחב בזמנים עתיקים בסין.
התפיסה כי האדם הוא תמונת ראי ומיקרוקוסמוס ליקום המקיף אותו ביססה מחשבה ורצון לחוות את הזרימה וההרמוניה עם הסובב ע״י רעיונות דאואיסטים של התבוננות בקיים ותיאום עם הטבע ע״י הבנת המחזוריות, הזמן, עונות השנה, התאמת התרגול, הקליניקה, הטקסיות, הפעולות, התזונה וההתכוונות אל תנועת הצ׳י (אנרגיה). התנועה תואמת את המתרחש בעליון ואת הכיוון האנרגטי מתוך כבוד למתרחש ומתוך הרצון לזרום עם המחזוריות הקוסמית וכך יצירה עצמית זו לא תועלה רק אל הביטוי הפיסי של הגוף אלא גם אל תחומי הניהול, שלטון, חינוך ואל מושגי הבית ומבנים בכלל.
ככל שהתרבות הסינית העתיקה התפתחה ביחס לתקופה ולשושלות הקיסריות ששלטו בה הנושאים עברו ווריאציות וכך התהדק או התרופף הקשר בין העליון לתחתון, בין האדם לאלוהות כיחס של מיקרו ומאקרו. הקיסר ייצג את העמדה האלוהית ע״י מערכות של חוקים וטקסים ששימרו את הקשר ושמו דגש על הפנימי כערכים רוחניים הקשורים אל האלוהות עצמה, ערך שיש להיות עימו בתיאום על מנת לחיות בהרמוניה. הקשר הזה אמור היה להתבטא בפועל בימות שקט ושלווה, שפע, תבואה, משאבים וללא אסונות טבע ומלחמות כשהערכים ההפוכים סימלו קודם כל ולפני הכל את שיבוש הקשר עם השמיימי כך שתקופות של אסון טבע, שטפונות, מלחמות וסבל הם לא רק ביטוי לשיבוש הקשר עם האלוהות אלא גם הוכחה שנציג האלוהות בגוף חומר - הקיסר, לא עושה את תפקידו.
החלפת הפנימי בחיצוני
הטקסיות יש בה משהו מן החיצוני אך בזמנים עתיקים מושא ההתכוונות היה אל השמיים והטקס אכן היה ריטואל טקסי הנובע מתוך הכרח, זמן ומצב וגם בשל הפחד מעונש שמיימי. דווקא הדאואיסטים הם אלו שדחו ושללו את כל הגישה הזו בשל המאמץ, החיצוניות, החנופה אל השמיים, והפחד כמניע. הזרם הדאואיסטי מקבל בשיוויון נפש את הגאות והשפל לא כציווי אלא מתוך הבנה עמוקה של משמעות המחזוריות השמימית כי מה שעולה חייב לרדת ואין טוב ורע ולכן על החיבור עם השמיים להיות טבעי, נאיבי וזורם, ללא מאמץ מיוחד אלא כך מעצמו, טבעי .
ככל שהתפתחו הזמנים האדם החל להתרחק מההקשר ומהצורך לחיות בתיאום עם גורמי השמיים והדברים החלו אט אט לאבד ממשמעותם. היום, משמעותם של העונות הפכה חסרת משמעות גם בחנויות הבגדים, אפשר להנדס מזון באופן מלאכותי וגם לאכול אבוקדו כל השנה ולא רק בעונה מסוימת, המושא השמיימי הפך לרצון לצבור רכוש וכסף, מעמד ויוקרה וכך עולם החומר הפך להיות אלוהים בעצמו וזה אך טבעי בנסיבות כאלו שהאדם יתרחק מהטבע, יחיה במרחב אורבני ויתרחק אט אט מהצורך להתאים את עצמו למושגים אלוהיים שלא נמצאים באפשרות שליטתו.
אני והאלוהות כיחסי התקרבות והתרחקות
בגישה דאואיסטית יחסי מיקרו ומאקרו הם רק נקודות התבוננות ופרספקטיבה שתלויה בנקודת המוצא של המתבונן, החוקר, הצופה והמתבונן בכל ערכי העולם כמערכת יחסים בין יין ויאנג. יחסי שיא ושפל, זרימה בין נמוך לגבוה ומגבוה לנמוך וכביטוי ליחסים מחזוריים של התקרבות והתרחקות בין העצמי לאלוהי הנמדדים עפ״י ההרגשה וחווית ההרמוניה הפנימית שאינה תלויה באמת בגורמים חיצוניים, אלא בהבנת הקשר עם האלוהי (כביטוי הטבע) והפיכתו למוקד התבוננות.
נקודת המוצא של ההתבוננות היא שהכל מתקיים בתוך עצמי ולכן כשאדם מבקש לכבד את עצמו הוא צריך לכבד את עצמיותו, אח״כ הוא מכבד ואוהב את גופו ואז את שכונתו ואת העיר שבה הוא גר ואת המחוז אליו העיר שייכת, ואת המדינה שאליה שייך המחוז ואז את העולם ואז את האלוהות. הכל נובע מאותו מקור ולכן לכבד את עצמך זה לכבד את האלוהות (כטבע וכמקור ) ולכבד ולאהוב את האלוהות זה לאהוב את עצמך וכשזה מתקיים החוויה היא מרחב מאוחד אחד שאין בו הפרדות וגבולות של מושגים… אבל, בני אדם חייבים הגדרות, הפרדות וגבולות בין דברים שיוצרים נפרדות בין זה לזה בשל אותה התרחקות מהאלוהות והפיכת החומר לאלוהים עד כדי יצירת עיוות שמשבש את הסדר הטבעי.
יישותו של הבית
בזמנים עתיקים יישותו של הבית היתה מושג שנגזר מאיכות וזרימת הצ׳י בתוך הבית. דלת הכניסה פנתה אל כיוון השמיים ״הנכון״ ולכן למיקומה היתה משמעות רבה אבל העיסוק בנושא הזה היה הרבה מעבר לנושאים אדריכליים בגלל המחקר המקיף על השפעת המרחב והזמן, העונות והמחזוריות האנרגטית ומתוך הצורך להתאים את עצמך למתרחש, למשל: לקיסר היו 4 אגפים שיועדו לעונות השנה והוא היה נודד מאגף לאגף עפ״י המיקום, הכיוון והזמן. ההסבר לזה הוא שיש 4 עונות עיקריות, אביב, קיץ, סתיו וחורף, הן מתחילות במועד מסוים והעונה עצמה מייצגת את הווליום היחסי ביחסי היין והיאנג כיחסי אור וחושך, תנועה ועימדון, פעולה והימנעות. לכל עונה יש יחסיות שונה של יין ויאנג וכך ימי השיוויון ( באביב ובסתיו - יין ויאנג שווים בעוצמתם) הם ימים חשובים מאד לביטוי הרמוניה ואיזון, ולעומתם ימי ההיפוך ( בחורף ובסתיו - יין או יאנג בעוצמה הגדולה ביותר) הם ימים להבנה עמוקה והתבוננות במושגים של יין ויאנג כמושגים מוחלטים כך שבימים ותקופות אלו, היפוך ושיוויון הקיסר היה משנה את מיקומו בארמון בהתאם לעונה, לזמן, לכיוון כי אלו ייצגו את התיאום עם האלוהי באופן חומרי ופרקטי כמערכת של תנועות צ׳י שיש להתאים את עצמך לדרכם.
זה נושא רחב מאד מכפי שאפשר להציג אבל כוונתי כאן היא להראות את הצורך המוקדם להבין את יישותו של הבית כביטוי אלוהי של הרגשה, זרימה והרמוניה. אפשר לשאול באיזה עוצמה הבית ( כמבנה) משפיע על האדם החי בתוכו? אני מאמין שהבית (כיישות) הוא תמונת ראי לאדם החי בתוכו ותמונה מייצגת של מרחב ודחיסות, מינימליזם מול עומס, רווי וריק, זורם תקוע, מואר חשוך, כי כל אחד בוחר או בונה את ביתו על פי הערכים שמתקיימים בתוכו אלא אם הוא רואה את ביתו העתידי כמרחב פנימי תודעתי השואף להתפתח, כמקום שבו עבודת המודעות שלו תיתמך וכמקום המתאים והנכון ביותר וזה יתבטא בהרגשה שלו שהיא נינוחה, מכבדת, מקבלת ואוהבת.
התבוננות
אנחנו לא חיים בסין העתיקה ולמעשה הכאן והעכשיו שלנו די מורכב ומסובך מבחינה חיצונית ועדיין יש עבודה רבה שניתן לעשות והיא יכולה להיעשות דרך החיבור אל הטבע, בתהליכי התבוננות, בהבנת האיזון והחתירה לקיומו כיעד בגוף ובנפש, בבקשת בריאות והרמוניה ומעל הכל במחקר התודעתי העונה על שאלות החיפוש ודורש לבדוק מחדש את מערכת האמונות לעומק על מנת שזו תיתמך ע״י מרכז עצמי אמיתי ויציב המאוחד עם השמיימי. זה מצב שבו שוררים יחסי אהבה בין המחפש לבין היודע וזה דורש תשוקה לדעת ולחתור לשלמות, זה דורש מוטיבציה להניע ולדחוף את עצמכם וגם להיות רציניים בכוונות שלכם.
כאשר אדם חי בקונפליקט קבוע הוא יכול לגור בכל צורה של מבנה ועדיין הקונפליקט ידבר מתוך קירות הבית. השאיפה להרמוניה, שלום ואחדות בתוך הבית היא לא משאת נפש אלא אפשרות קיימת שכרוכה ביכולת להתחלק, לתת, לקבל ובעיקר להיות בהוקרת תודה על מה שכן מתקיים.
בואו להאזין
יש עוד הרבה הסברים, סיפורים ומוסיקה של עידו אז…. אתם מוזמנים בשמחה להאזין לפרק בספוטיפיי או באפל פודקאסט או להאזין לפרק כאן
