ניוזלטר #94
הארץ נשטפת בגשמים מבורכים וקור, השמש מפציעה מעת לעת ושוב עולה המחשבה שלא זכורים לי כמויות כאלו של מים בעבר כי הזיכרון של האדם הוא קצר מידי. מישהו העלה השבוע לרשתות תמונה של פעילת האקלים גרטה טונברג וכתב מתחתיה בהלצה: ״הסיבה שכל כך קר היא בגלל שכל כך חם״. חשבתי על זה, שאפילו על מזג האוויר קשה להגיע להסכמה ויש כאלו שבטוחים שגם קור קיצוני שהולם בחלקים גדולים בכדור הוא תוצאה של התחממות גלובלית. בעוד כמה חודשים יהיה (אולי) ממש חם ולוהט והקרח בקרחונים יסוג מוקדם וזו תהיה ההוכחה לכך שהנה זה קורה ונחווה יובש קיצוני. בכל מקרה ומה שחשוב זה שעצם התנודתיות וההקצנה היא הבעיה האמיתית. ככל שעובר הזמן אנו מאבדים את הקשר למחזוריות העונתית וכעת כשהבלתי צפוי שולט, התנועה יכולה לנוע לכל כיוון כי התנאים בכדור הארץ באמת השתנו וזה תהליך שלא בהכרח האדם גרם לו אבל אין ספק שבהתנהגותו אל הקיים ובמעשיו הוא מאיץ את התהליך.
בכל שנות עבודתי בקליניקה (רפואה סינית) אני מקפיד להתייחס גם אל העונה ואל תנועות הצ׳י בתוכה, כמערכת של תיאום ואיזון וכדי לעזור למטופל להיות מאוחד ולנוע עפ״י אותה מחזוריות כי זה חלק חשוב מהערך של בריאות. לעיתים אני שואל את עצמי: מה הטעם באותה מחזוריות עונתית אם האדם התרחק כל כך מעצמו ומהמחזוריות הטבעית הרי העונות לא מתנהגות עפ״י המתואר בכתבים עתיקים ואיך אפשר בכלל להישען על מידע שכזה? צריך להגיב למצוי גם אם הרצוי הוא שונה כי יש חשיבות בעולם הזה גם לחלק הפרקטי והמעשי.
אפשר להסתכל על זה גם ממבט אחר: בזמנים קדומים החיטה היתה ערך תזונתי חשוב ומוערך, בכתבים דיקדקו ביתרונות הבריאותיים ובחשיבות החיטה לבנית ״אנרגית האדמה״ של האדם אבל כעת החיטה מהונדסת ואותם ״ערכים אנרגטיים״ הפכו ללא תואמים להמלצות הקדומות ושוב, זה משאיר את המטפל עם ״חורים גדולים בסיפור״ ועם דילמות כי העולם השתנה, זז בקצב אחר, התודעה מכוונת לתחומים חדשים, נשענת על טכנולוגיה חדשה שהשפעתה דרמטית אך בכלל לא מובנת ובוודאי לא נחקרה לעומק. בסופו של דבר רציתי לשתף אתכם במחשבה שמעסיקה אותי לפחות 28 שנה וזו שואלת: איך פותרים את החורים בתיאוריה? איך בונים דרך פעולה טיפולית ואפקטיבית כאשר מסקנות העבר והחוכמה הגדולה לא תמיד מתאימה למה שבאמת מתקיים בהווה? בעבר כנראה לא נלקח בחשבון שהאדם יתרחק כל כך מעצמו, מעולמו ומהצורך להיות מתואם עם היקום ולכן אפשר לשאול: האם להתעקש על אותו תיאום עם העליון או להתייחס רק אל החיצוני כי זהו המכנה המשותף הרווח. בעת הזו ובנקודה הזו אני מזכיר לעצמי:
ללא התייחסות לנפש וללא התייחסות מודעת לפנימי- אין ריפוי
פודקאסט - פרק 94 -התנהגות בשעת מצוקה
הפרק האחרון של הפודקאסט פורסם ואפשר לי שוב לעסוק בנושאים ארציים ויומיומיים שמטרידים, מעכבים, ומעוררים חוסר נחת ודאגה כי חווית המצוקה מועצמת במיוחד בזמנים האלו שבהם אי הוודאות גדולה מאד והתכנית הכללית שאנשים דמיינו לעצמם די התפרקה במכה אחת והציבה אותם במצב של חוסר אונים. כמובן שמצבי מצוקה נובעים מהרבה מצבים אחרים, פנימיים, תודעתיים וכאלה שכרוכים בחוסר איזון פנימי ממקור לא ידוע בהכרח או מאירועים חיצוניים ואישיים שמשפיעים על ההוויה, הגוף, הנפש והתודעה.
יש בפרק דוגמאות שדרכן ניסיתי להראות את הדילמה וכיצד מצוקה נבנית אבל גם ניסיתי לשרטט את תכנית הפעולה האפשרית ליציאה ממצבי מצוקה וזה תמיד כרוך בהתנהגות נכונה ולכן קראתי לפרק: התנהגות בשעת מצוקה, ואתם מוזמנים להאזין לפרק בכל אפליקציות הפודקאסטים.
האימייג׳ הזה נוצר ב מידג׳רני AI
תכנית פעולה לפתרון של מצוקה
שלטון השכל תמיד יציע פתרונות מעשיים כדי לפתור מצוקה למרות שהמצוקה כמו החרדה היא רק מנורה מהבהבת ומתריעה ולכן דיברתי בפרק על הצורך להמתין ולא לפעול מיד. למה להמתין? כי מי שדוחף לפתרון זו לא המצוקה אלא התבנית השכלית ולכן ובזמן ההמתנה יש לבנות תכנית פעולה שנולדת מתוך חקירה ומתוך הבנת התחושתי, הרגשי, להרגיע את הדחק ואת הפחד, לסדר את המחשבות וכעת המרחב פתוח אל המחשבה להציע פתרון מתאים לבעיה כי היתה התייחסות רגשית מתאימה. כאן לצדדים ההגיוניים שכליים יש תפקיד חשוב כי כל תכנית צריכה לפני הכל להיות ברת קיימה, הגיונית ומותאמת ליכולות האמתיות של האדם ואת היכולות האמיתיות שלך אתה יכול לדעת רק אם תכיר ותדע את העוצמות והחוזקות שלך אבל גם את המגבלות והחולשות של עצמך ולכל אדם יש כאלו.
כדי לבנות תכנית צריך להציב יעד בעתיד וזו בעיה בפני עצמה שגם היא דורשת חקירת רצון וכך ועם הסרבול שבדרך אפשר להבין שכל התהליך הזה מאפשר בסופו של דבר התבוננות וזה המצב הרצוי. בשל ההתרחקות של האדם מעצמו הוא לומד רק דרך כאב ולכן מצבי מצוקה הם תמרורים חשובים בדרך הזו והזדמנות לשנות גישה, התנהגות והתייחסות על ידי פעולות מתאימות שמגיעות בעקבות חקירה.
ריפוי של מצוקות
פתרון למצוקה הוא הכרחי כדי לחוש הקלה ובעיקר על מנת שהמצוקה לא תתבסס בתחתית התודעה של האדם ותתפתח למחלה עם הזמן. הגדרה של מחלה תמיד תהיה קשורה לביטוי של חסימה שעבורה יש לבצע חקירה ואבחון כך שבסופו של דבר המטפל או הרופא חותר אל הבנת המהות העמוקה של המטופל כדי להתחקות אחר השרש שממנו נובעת החסימה שממנה התפתחה או תתפתח המחלה. מבנה המחלה תואם את מבנה התפיסה, את צורת המחשבה ויחסי רגש-שכל וכך המחלה היא ההשתקפות התודעתית של המטופל בו בעת שעומק האבחנה תלוי כמובן במודעתו של הרופא עצמו כמתבונן ניטרלי ואפשר לומר שאבחון נכון מוביל בהכרח לטיפול נכון וסדר טבעי.
מישל פוקו מיטיב לתאר זאת בספרו ״הולדת הקליניקה״
״אפשר להפוך את עיקרון האנלוגיה של הצורות לחוק של הפקת מהויות: שנית הוא איפשר את הקשב התפיסתי של הרופא, המגלה ומחבר בין דברים, לתקשר מאליו עם הסדר האונטולוגי המארגן את עולם המחלה מבפנים ולפני שניתן לה ביטוי כלשהוא. סדר המחלה עם זאת, אינו אלא שעתוק של עולם החיים : אותם מבנים שולטים, פה ושם, באותן צורות חלוקה, באותו סידור. הרציונאליות של החיים זהה לרציונאליות של מה שמאיים עליהם. היחס בין החיים למחלה אינו כיחס שבין הטבע והקונטרא טבע: הם משתלבים זה בזה ומתלכדים זה עם זה בתוך סדר טבעי משותף להם״
הצורך לחלק את הידע לצורות ומבנים הוא על מנת ליצור הפרדה ולבודד את המידע כדי להתאים אותו באופן רציונאלי לחקירה כאשר בשלב הבא יש צורך לחבר בין דברים כדי לאחד את הידע. במקור הכל מאוחד ורק הצורך להבין את הדברים באופן רציונלי יוצר את ההפרדה. פוקו אומר ״שהרציונליות של החיים זהה למה שמאיים עליהם״. אני לוקח את זה לאמירות כמו: הפתרון הוא לעיתים הבעיה, מה שמרפא יכול להרוג, רעל במינון נמוך יכול להיות תרופה ועוד כל מיני הנחות יסוד רציונליות שלא בהכרח מובילות למסקנות נכונות ולכן הוודאות האמיתית נמצאת באי הוודאות וזו מבקשת לבנות איי ידע שהביצור היחידי שלהם הוא הפתיחות, הניסיון והעומק התודעתי של הרופא כי בסוף הכל תודעתי.
שנת הדרקון
לפני כמה ימים החלה שנת הדרקון (לוח שמשי) בסין. הדרקון היא החיה האהובה על הסינים והיא מופיעה המון בתמונות, כרזות, שלטים כמוטיב מוערך של עוצמה שהוא אינטרס סיני בפני עצמו. יש רבים שניסו ומנסים לכוון את הולדת ילדיהם לשנה זו מתוך אמונה שהמזל ינחת על ראשם של הילדים והם יגדלו להיות חזקים, מבריקים ואמיצים כדרקון. כל זה מתרחש במדינה סינית שמזמן ממשיכה ומתרחקת מהמסורת הרוחנית האדירה שלה ומנציחה את שלילת החירות, השעבוד לחומר והפרת זכויות האדם שהיא זכות בסיסית לכל אדם שחי בעולם הזה וזאת למרות שיש להם תכניות גדולות ואימפריאליות שכוונתם להחזיר את סין לגדולתה דרך פיתוח, כלכלה ותכניות גדולות כמו ״החגורה והדרך״.
סין בימים אלה בחופשה ומאות מיליונים נעים בכל אמצעי תחבורה אפשרי על מנת להתאחד עם המשפחות שלהם (לשבוע) ולהיזכר לרגע ולזכור: מה זה לעצור, להרהר, להתאחד ולהרגיש. הפוגה רגעית מעבודה ממושכת ללא חופש במפעל או סדנת יזע כלשהיא, זכות שלנו כמערביים אולי ניתנת בכל יום ובכל שעה ועדיין רבים לא מנצלים את הזכות הזו במלואה. הזכות לחירות.
הדרקון זו החיה הסינית היחידה בגלגל המזלות הסיני שהיא לא חיה אמיתית שניתן לפגוש בטבע אלא מיתוס פראי עם יכולות יוצאות דופן שחוצות את המימדים החומריים כתנועה בין שמיים וארץ, רוח וחומר. זהו סמל ליוזמה, לפריצת גבולות, לראיה רחבה והיקפית, וגם ליכולת לבנות אסטרטגיה ולעקוב אחריה בהתמדה תוך ניצול הדחף, הכח והעוצמה הדרקונית שמקורה הוא אש פנימית ומבט חודר.
הלוואי ועבורנו זו תהיה שנה של פריצת דרך בכל התחומים ונשכיל להביט בחיים בפשטות ובקבלה אך ננקוט פעולות נמרצות ונתנער מהמרדף המתמיד אחר הנוחות שמתגלה לעיתים כלא נוחה בכלל. שננצל את השנה הזו כדי לערוך שינויים, לחולל רפורמות ולהציב את את ערכי החינוך, הבריאות והרווחה בראש סדר העדיפויות שלנו לטובת המתקשים והחווים את העולם מנוכר, אכזרי ונקמן.
הלוואי שנתחבר אל המבט של הדרקון שלא שוכח מהו המקור הרוחני שלו ושואב ממנו את הכח ואת התקווה שבעזרתה כל דבר יכול להיות אפשרי, אם רק נעיז לחלום, לקוות ולפעול לטובת עולם טוב וצודק שמכוון את עצמו אל האחדות.
שתהיה לכם שנת דרקון נהדרת.
בואו להאזין
יש עוד הרבה הסברים, סיפורים ומוסיקה של עידו אז…. אתם מוזמנים בשמחה להאזין לפרק בספוטיפיי או באפל פודקאסט או להאזין לפרק כאן
ולבקר בערוץ היוטיוב של תחנת ירח
