ניוזלטר #95
משמעות השם ״סין״ היא ״מדינה מרכזית״ וזה מבטא את התפיסה הסינית האימפריאלית כמרכז העולם בימים קדומים וגם כיום עם שאיפות ההתרחבות שלה והרצון ״להחזיר עטרה ליושנה״ ולהוות מרכז כלכלי, עוצמתי ועצמאי אשר לא רק ישמש כסדנת ייצור של העולם אלא יוביל את הדרך בעצמו. יש שאיפות לביטוי של כח משפיע, פועל, מפעיל ומתווה את רצון העם בפועל, בכוונה להשיב לו את גאוותו.
ברמת המיקרו כל אחד מאיתנו הוא ״מדינה מרכזית״ לעצמו וניתן לכם החופש להגדיר לעצמכם מהו המרכז שלכם, האם חשבתם על זה פעם? כאשר מטיילים בערים מרכזיות בעולם תוכנות הניווט מסמנות עבורנו את ״האזור המרכזי״ שבו מתרחשים הדברים המשמעותיים והוא בד״כ החלק המרכזי, הנגיש, הנחשב, זה שיש בו את הרחובות העיקריים, החנויות, מבני הציבור והאטרקציות המרכזיות ובד״כ לינה באזור הזה תהיה גם יקרה יותר בשל החשיבות שאנו נותנים לאותו מרכז עירוני. עובדה היא שעם הזמן מתפתחים להם אזורי משנה מגניבים וקוליים שמושכים אליהם קהל חדש וכך הם בעצמם הופכים להיות עם הזמן ״המרכז החדש״ שהוא תלוי למעשה בהגדרה ובחשיבות שאנחנו נותנים לזה וזה רק עניין של הגדרה. יש כאלה ואולי אלה התושבים הותיקים שעדיין יגדירו את המרכז המסורתי כמרכז העיר ואין להם כוונה לאפשר לו לרדת ממרכזיותו, בגלל חוסר רצון לוותר על הערך או מאינטרס כזה או אחר כך שתייר שיבקר במרכז תל אביב למשל עדיין לא ״יחווה את העיר״ על כל גווניה וצבעיה אבל עדיין אם הוא יבקר רק בשכונת פלורנטין ישאר הרושם שהוא לא ״ראה את מה שחשוב״ מבחינת ההגדרה של מרכז העיר ולכן תודעתית מתקיים משחק שבו המרכז מחליף את עצמו מעת לעת, וכאן גם יכולה לעלות השאלה: איפה המרכז של עצמי? נדמה שבעצם השאלה הזו אדם יוכל להגדיר מרכז עפ״י איבר או חלק גופני שהוא תופס כחזק בעצמו או משמעותי עבורו כמו העיניים למשל ואדם אחר יגדיר כמרכז את כל גופו הפיסי ואחר יגדיר את תודעתו כמרכזו. בתפיסה הסינית המרכז הוא הלב כי הוא ״משכן הנשמה״ ולכן כל איברי הגוף האחרים משרתים אותו ואת צרכיו ועדיין לאדם שמזהה את ליבו כחלש לא יהיה רצון להיאחז במרכז מוחלש בעצמו והוא יחפש לעצמו מרכז אחר להישען עליו (כי האילוץ הרגשי יחפש מרכז אחר) כמו אדם שגאה בכך שיש לו שמיעה אבסולוטית או כח פיסי מאד חזק ועדיין אנשים אוהבים לקבוע את המרכז שלהם כמקום היציב והבטוח שניתן לחזור אליו תמיד ובאופן קבוע למרות שזו הגדרה משתנה ומתחלפת עפ״י מחזוריות טבעית כשמה שמושך, חשוב, יציב ופועל לתקופה מסוימת הופך להיות משני ושולי בתקופה אחרת וכך גם המרכז העצמי זז ונע יחד עם ההכרה שהחיים הם דינמיים והאדם המתפתח תמיד יחפש מרכז חדש אלא אם הוא מבין ומקבל שליבו הוא מרכזו.. וזהו. הוא לא רוצה להחליף או אפילו לבדוק.
פודקאסט - פרק 95 -רגש
הפרק עוסק ברגש וזו היתה הזדמנות מצוינת לטעמי לנסות ולהעמיק את התובנות והלימוד בנושא הזה שהוא לא תמיד ברור כי הרגש מטבעו הוא גורם מתעתע.
היה מעניין לדבר עליו באופן ספציפי כגורם נפלא באישיות ולהבהיר שהוא גם גורם בעייתי ובלתי צפוי לעיתים שמרהיב עוז, מלהיב, מוריד ומדכא ומכניס את חיינו לתנודתיות שנתונה רק למצבי הרוח של עצמו ולרצונו כי את הרגש כגורם עצמאי מעניין רק הרגש וכך יכולתי להביא דוגמאות לכך, להסביר את המצבים האפשריים ואת הדרכים האפשריות שמבקשות לכוון, להדריך ולשלוט עליו כי חופש פעולה מלא של גורם כזה מביא בני אדם (שהוא דומיננטי ושולט אצלם) לחיי לונה פארק רגשיים ומלאי תנודות. דיברתי על חשיבותה של המודעות בנושא כיוון הרגש, על יחסי שכל רגש -ומחשבה רגש וכיצד המשחק התודעתי קובע את ההתייחסות לארועים. החלק השני של הפרק עוסק בשאלה שהופנתה לפודקאסט בנושא הרגש ואתם כמו תמיד מוזמנים בשמחה לבוא להאזין בכל אפליקציות הפודקאסטים.
האימייג׳ הזה נוצר ב מידג׳רני AI
המרכז הופך להיות מרכז של סדר
אם כן מהו המרכז של עצמי? או מהי נקודת ההתייחסות והעגינה המהווה מרכז? זה בוודאי נתון לתשובות רבות ביחס לתפיסה של כל אחד ואחת מאיתנו ועדיין הגדרת המרכז העכשווי נתון לשינויים ותהפוכות ולכן יש שיעדיפו לקבע אותו בעזרת סדר או מערכת שלמה של פעולות שבכוונתן לייסד הרגלים קבועים ברמת הגוף או הנפש, כמו ישיבה קבועה בבית הקפה השכונתי, חדר הכושר, שיעור היוגה, קווי האוטובוס או שבילי האופנים שהחזרתיות בתוכם מקווה לבסס הרגל שיוביל לאוטומציה ומכאן לחוסר דאגות או מחשבה חופשית כי הסביבה מוכרת וחוזרת על עצמה ולכן היא חוסכת זמן התלבטות. אנו נמצאים ואולי חיים במרכז ו״איפה שחשוב״ ולכן עולה התפיסה שאין צורך לחקור את המתרחש במקומות אחרים כי ״התמונות החשובות והמרכזיות כבר מוכרות״ וגם חוזרות על עצמן ולכן אפשר לוותר על חיפוש אחר מרחב ומרכז חדש.
כאשר יש מי שחווה כך את חווית מרכזו היא נתונה להרגלים שכוונתם לשמור על הסדר שהוא נתון לפעולה אוטומטית שכוונתה לשמור על היררכית הדברים ועל אירגונם כל עוד חווית המרכז החשוב מתקיימת. אין ספק שהשמירה על הסדר היא חיונית כדי לא להזדקק לחיפוש חדש בכל עת, כזה שמעורר רגשות, התלבטות, תהיות וצורך בהבהרת רצון ועדיין מודעות עצמית מבקשת התפתחות וחקירה של האפשרויות ולא רק שמירה על סדר קיים ואוטומטי.
למה יש לי הרגל כזה ?
להרבה אנשים יש הרגלים קבועים והם לעיתים לא יודעים בכלל למה הם פועלים באותו הרגל ובאופן אוטומטי מלבד שזה ככה היה תמיד והתנהל כך באופן טבעי פחות או יותר ואז ההרגל הפך קבוע ונעשה ללא מחשבה מחודשת או בדיקה כי עצם הבדיקה תוביל אולי לרעיון חדש וזה ישבש את הסדר. סדר ומשמעת הם נושאים כבדי משקל בחייהם של אנשים והם יכולים לעשות הבדל גדול באיכות החיים והפעולה התודעתית כי האדם שואף לשקט ומי מנוחות ולכן ״השיטות״ מדברות על השקטת המינד ושמירה של סדר פעולות קבוע או תרגול. הענין הוא שהתודעה היא מצב מתפתח ולכן יש לא מעט מצבים שהסדר אמנם נשמר אבל ״אבד עליו הכלח״ כי הוא לא מותאם למה שבאמת מתרחש כעת וכך ההרגל נהיה מקובע כי הוא כבר לא עונה על מטרת קיומו.
להיפטר מהרגלים
אין ספק שמערכת ההפעלה התודעתית צריכה לעבור מעת לעת ריענון או בדיקה מחודשת כדי לספק תנאים מתואמים שתואמים את קצב ההתפתחות הנוכחי. ככל שהאדם שואף לצאת למסעות חיפוש אחר מרכזים חדשים בתוך עצמו או בסביבתו כך הוא מאתגר יותר ויותר את המבנה הרגשי ואת הסדר שהיא תבנית שכלית וזה מכניס את הדברים למצב של חוסר נוחות. מעת לעת מגיעים לחיים אירועים שהם בבחינת ברבורים שחורים משני מציאות כמו הקורונה או השביעי לאוקטובר שמערבבים את הקוביות על השולחן ומפרקים את הסדר המוסכם ואז המצב מבקש חיפוש והגדרה מחודשת כי רבים חווים שהמרכז ההסכמות התפרק. ז״א שבעוד שבתקופות אחרות נשמר הסדר פחות או יותר וכל אחד ידע את מקומו והרגליו כך בתקופות המאותגרות המיקומים משתנים וכך מה שהיה נדמה מבטיח מתגלה כחסר ואז מתחיל המרוץ אחר מרכז חדש שלא בהכרח ישמש כזה אבל עצם החיפוש הוא התפתחות מבורכת ולא בגלל שהמרכז יהיה מרכזי באמת אלא בשל האפשרות להיפתר מההרגלים ולהתחיל לבנות תבניות של סדר אחר וחדש שיתאים למה שאתה מצפה שיבוא ולא למה שהיה כי יעדים נגזרים מהעתיד ולא מהעבר.
איך להתייחס למרכז של עצמי
המרכז של האדם הוא אולי הלב כמו שהסינים טענו בימים קדומים ואולי במקום אחר שאיתו האדם מזדהה כנקודת עוגן. כאשר מתבוננים בסדר שאותו בונים בני אדם לעצמם עולה הרושם שהם מחפשים דווקא נקודות עוגן מחוץ לעצמם ולא בהכרח בתוכם וכולנו מסכימים (אני מקווה) שנקודות כאלו הם משתנות ולא קבועות באמת וכאן עולה השאלה על באמת ניתן להישען ?
האם אדם מזהה בעצמו איבר או אזור חזק ? מהניסיון שלי בקליניקה אני מזהה שאנשים דווקא שמים דעתם לאזור חלש ופגיע והוא גם זה שיכניס אותם בד״כ בשערי הקליניקה כשהם יחפשו לו פתרון, דרך לחזק ולהבריא אותו. כאשר אדם יעשה זאת הוא יגדיר לתקופה מסוימת את האיבר או האזור החלש כמרכז שהרי יש לו כוונה להפנות אל האזור הזה את כוחות הריפוי והכוונה ולהתחזק. וכך ואם מדובר באיבר או באזור הסובל מבעיה כרונית, המרכז של האדם יוכר לתקופה ממושכת כאזור החלש יותר וזה הזקוק לרוב תשומת הלב ומה זה יאמר על נקודת העוגן בתקופה הזו ? שהאדם נמצא בתקופה מוחלשת !! זה נכון שלאדם יש כוחות או אנרגיה מוגבלת שאותה הוא צריך ללמוד ולחלק ועדיין הוא לא יכול לוותר על נקודת העוצמה שלו רק כי יש לו נקודת חולשה מדאיגה, בוודאי שתהיה לו נקודת חולשה כי היא חייבת להופיע שהרי תמיד תהיה לך בעיה מסוימת במקום מסוים ולכן היחס הנכון לנקודות חולשה הוא לא להעצים אותם ולתת להם מקום מרכזי או ״את המרכז״ אלא דווקא לחזק ולהזרים את החלקים החזקים על מנת שיזינו אותו חלק חלש אך לא יאפשרו לו להפוך למרכז אחרת ועם הזמן כל המערכת תהפוך להיות חלשה.
כשיש לך בעיה בגינה ועץ אחד מתחיל לדעוך אתה לא מזניח את כל הגינה ומפסיק לטפל בה ומזרים את כל המשאבים אל אותו עץ בכדי להפוך אותו למרכז כי אם זה לא יצליח ואותו עץ ימות אתה תאבד למעשה את כל הגינה.
בואו להאזין
יש עוד הרבה הסברים, סיפורים ומוסיקה של עידו אז…. אתם מוזמנים בשמחה להאזין לפרק בספוטיפיי או באפל פודקאסט או להאזין לפרק כאן
