הארץ נשטפת בגשמים מבורכים וקור, השמש מפציעה מעת לעת ושוב עולה המחשבה שלא זכורים לי כמויות כאלו של מים כי הזיכרון של האדם הוא קצר. מישהו העלה השבוע לרשתות תמונה של פעילת האקלים גרטה טונברג וכתב מתחתיה בהלצה: ״הסיבה שכל כך קר היא בגלל שכל כך חם״. חשבתי על זה שאפילו על מזג האוויר קשה להגיע להסכמה ויש כאלו שבטוחים שגם קור קיצוני שהולם בחלקים גדולים בכדור הוא תוצאה של התחממות גלובלית. בעוד כמה חודשים יהיה (אולי) ממש חם ולוהט והקרח בקרחונים יסוג מוקדם וזו תהיה ההוכחה לכך שהנה זה קורה. יובש קיצוני. בכל מקרה ומה שחשוב זה שעצם התנודתיות וההקצנה היא הבעיה האמיתית. ככל שעובר הזמן אנו מאבדים את הקשר למחזוריות העונתית וכעת כשהבלתי צפוי שולט, התנועה יכולה לנוע לכל כיוון כי התנאים בכדור הארץ באמת השתנו וזה תהליך שלא בהכרח האדם גרם לו אבל אין ספק שבהתנהגותו אל הקיים הוא מאיץ את התהליך.
בכל שנות עבודתי בקליניקה (רפואה סינית) אני מקפיד להתייחס גם אל העונה ואל תנועות הצ׳י בתוכה, כמערכת של תיאום ואיזון וכדי לעזור למטופל להיות מאוחד ולנוע עפ״י אותה מחזוריות כי זה חלק מהערך של בריאות. לעיתים אני שואל את עצמי: מה הטעם באותה מחזוריות עונתית אם האדם התרחק כל כך מעצמו ומהמחזוריות הטבעית כי העונות לא מתנהגות עפ״י המתואר בכתבים עתיקים ואיך אפשר בכלל להישען על מידע שכזה? צריך להגיב למצוי גם אם הרצוי הוא שונה כי יש חשיבות בעולם הזה גם לחלק הפרקטי והמעשי.
אפשר להסתכל על זה גם ממבט אחר: בזמנים קדומים החיטה היתה ערך תזונתי חשוב ומוערך, בכתבים דיקדקו ביתרונות הבריאותיים ובחשיבות החיטה לבנית ״אנרגית האדמה״ של האדם אבל כעת החיטה מהונדסת ואותם ״ערכים אנרגטיים״ הפכו ללא תואמים להמלצות הקדומות ושוב, זה משאיר את המטפל עם ״חורים גדולים בסיפור״ ועם דילמות כי העולם השתנה, זז בקצב אחר, התודעה מכוונת לתחומים חדשים, נשענת על טכנולוגיה חדשה שהשפעתה דרמטית אך בכלל לא מובנת ובוודאי לא נחקרה לעומק. בסופו של דבר רציתי לשתף אתכם במחשבה שמעסיקה אותי לפחות 25 שנה וזו שואלת: איך פותרים את החורים בתיאוריה? איך בונים דרך פעולה טיפולית אפקטיבית כאשר מסקנות העבר והחוכמה הגדולה לא תמיד מתאימה למה שבאמת מתקיים בהווה? בעבר כנראה לא נלקח בחשבון שהאדם יתרחק כל כך מעצמו, מעולמו ומהצורך להיות מתואם עם היקום ולכן אפשר לשאול: האם להתעקש על אותו תיאום עם העליון או להתייחס רק אל החיצוני כי זהו המכנה המשותף הרווח. בנקודה הזו אני מזכיר לעצמי
ללא התייחסות לנפש וללא התייחסות מודעת לפנימי- אין ריפוי
תכנית פעולה לפתרון של מצוקה
שלטון השכל תמיד יציע פתרונות מעשיים כדי לפתור מצוקה למרות שהמצוקה כמו החרדה היא רק מנורה מהבהבת ומתריעה ולכן דיברתי בפרק על הצורך להמתין ולא לפעול. למה להמתין? כדי לבנות תכנית פעולה שנולדת מתוך חקירה ומתוך הבנת התחושתי, הרגשי, והתודעתי ולאחר שהיתה אפשרות להכיל את המצוקה, להרגיע את הדחק ואת הפחד וכעת המרחב פתוח אל המחשבה להציע פתרון מתאים לבעיה כי היתה התייחסות רגשית. כאן לצדדים ההגיוניים שכליים יש תפקיד חשוב כי כל תכנית צריכה לפני הכל להיות ברת קיימה, הגיונית ומותאמת ליכולות האמתיות של האדם ואת היכולות האמיתיות שלך אתה יכול לדעת רק אם תכיר ותדע את העוצמות והחוזקות שלך אבל גם את המגבלות והחולשות של עצמך ולכל אדם יש כאלו.
כדי לבנות תכנית צריך להציב יעד בעתיד וזו בעיה בפני עצמה שגם היא דורשת חקירת רצון וכך ועם הסרבול שבדרך אפשר להבין שכל התהליך הזה מקיים בסופו של דבר התבוננות וזה המצב הרצוי. בשל ההתרחקות של האדם מעצמו הוא לומד רק דרך כאב ולכן מצבי מצוקה הם תמרורים חשובים בדרך הזו והזדמנות לשנות גישה, התנהגות והתייחסות.
Comentários