מאמר ברפואה סינית- האם ביטחון ויציבות זה יעד אשלייתי?
הנושא המרכזי שמעסיק בני אדם הוא הרצון והכוונה להיות מאושרים אבל הפרשנות לנושא האושר תלויה בנקודת המבט של המתבונן, בהיכרותו עם עצמו, עם הלך הרוח שלו, מערכת האמונות, החינוך והתרבות שבה הוא גדל והתפתח.
האושר האמיתי אינו כרוך בהכרח בעשיה מרובה וגם לא בזוהר ההצלחה אלא ביכולת של האדם להציב מטרה שלא דורשת מאמץ והיא לקבל את עצמו באמת ולהביא את עצמיותו לתודעה מאוזנת שמקבלת מראש את הקטבים העצמיים, הגאות והשפל בדיוק כמו היחסים הקוטביים והמשלימים של היין ויאנג.
בחשיבה הסינית התפיסה כי האדם הוא תמונת ראי ומיקרוקוסמוס ליקום המקיף אותו ביססה מחשבה ורצון לחוות את הזרימה וההרמוניה עם הסובב ע״י רעיונות דאואיסטים של התבוננות בקיים ותיאום עם הטבע: הבנת המחזוריות, הזמן, עונות השנה, התאמת התרגול, הקליניקה, הטקסיות, הפעולות, התזונה וההתכוונות אל תנועת הצ׳י הטבעית. תנועת הצ׳י תואמת את המתרחש בעליון ומשקפת אותה אל התחתון דרך הכיוון האנרגטי ומתוך כבוד למתרחש בעליון ומתוך הרצון לזרום עם המחזוריות הקוסמית וכך, חשיבה מודעת זו תועלה אל הביטוי הפיסי של הגוף ואל המצב התודעתי, וגם אל נושאים ארציים של תחומי ניהול, שלטון, חינוך, חקלאות, צבא, כלכלה ומשפחה.
התרבות העתיקה
ככל שהתרבות הסינית העתיקה התפתחה ביחס לתקופה ולשושלות הקיסריות ששלטו בה הנושאים עברו ווריאציות וכך התהדק או התרופף הקשר בין העליון לתחתון, בין האדם לאלוהות כיחס של מיקרו ומאקרו. הקיסר ייצג את העמדה האלוהית ע״י מערכות של חוקים וטקסים ששימרו את הקשר עם העליון ושמו דגש על ערכים רוחניים שקשורים אל האלוהות עצמה. זהו ערך שיש להיות עימו בתיאום על מנת לחיות בהרמוניה עם הקיים. ביטויו של הקשר הזה אמור להתבטא כהרמוניה בפועל: ימות שקט ושלווה, שפע, תבואה, משאבים בזמנים שהם ללא אסונות טבע ומלחמות כשהערכים ההפוכים סימלו קודם כל ולפני הכל את שיבוש הקשר עם השמיימי והעליון. תקופות של אסונות טבע, שטפונות, מלחמות וסבל הם לא רק ביטוי לשיבוש הקשר עם האלוהות אלא גם הוכחה שנציג האלוהות בגוף חומר - הקיסר, לא עושה את תפקידו.
הטקסיות היתה מרכזית והדגישה את חשיבותה של המסגרת, ויש בה אכן הרבה מן החיצוני והמוחצן. בזמנים עתיקים מושא ההתכוונות היה אל השמיים והטקס ביטא ריטואל שנובע מתוך אמונה, זמן ומצב אך התקיים גם בגלל הפחד מעונש שמיימי. הדאואיסטים היו אלו שדחו ושללו את כל הגישה הזו בשל המאמץ, החיצוניות, החנופה אל השמיים, וקבלת הפחד כגורם מניע. הזרם הדאואיסטי מקבל בשיוויון נפש את הגאות והשפל לא כציווי אלא מתוך הבנה עמוקה של משמעות המחזוריות השמימית כי מה שעולה חייב לרדת ואין טוב ורע ולכן על החיבור עם השמיים להיות טבעי, נאיבי וזורם, ללא מאמץ מיוחד אלא כך מעצמו, טבעי, והוא קורא ומזמין את המחפש להתחבר בפשטות אל הוויתו.
ככל שהתפתחו הזמנים האדם החל להתרחק מההקשר הישיר ומהצורך לחיות בתיאום עם גורמי השמיים והדברים החלו אט אט לאבד ממשמעותם. היום, משמעותם של העונות הפכה להיות חסרת משמעות ואפשר לראות את זה גם בחנויות הבגדים, אפשר להנדס מזון באופן מלאכותי ולאכול אבוקדו או תפוח כל השנה ולא רק בעונה מסוימת. המושא השמיימי הפך מרצון לחיבור ישיר אל הרצון לצבור רכוש וכסף, מעמד ויוקרה וכך עולם החומר הגשמי הפך להיות אלוהים בעצמו וזה אך טבעי בנסיבות כאלו שהאדם יתרחק מהטבע, יחיה במרחב אורבני ויסוג אט אט מהצורך להתאים את עצמו למושגים אלוהיים שלא נמצאים באפשרות שליטתו.
השתוקקות לביטחון ויציבות
בעוד שיש כאלו שמאמינים שנקודת המוצא לחיים היא חופש וחוסר הגדרה ברורה עדיין עבור רבים מבני האדם ביטחון ויציבות היא נקודת מוצא לכל התהליכים כי בני אדם חייבים מסגרת וחייבים הגדרה ברורה למקום הימצאותם אחרת איפה בדיוק הם נמצאים? זה לא קשור רק לפחד ללכת לאיבוד באופן פיסי אלא גם לפחד ללכת לאיבוד באופן תודעתי או להשתגע ולכן אנרגיה ועשייה רבה מופנית אל הבדיקות החוזרות של מידת היותנו בטוחים, מקורקעים אל האדמה ואל עולם החומר הגשמי דרך בדיקות חוזרות ונשנות של המתרחש ודרך הצורך באישורים רבים. אנשים מקיימים בדיקות לגבי המצב, המקום, הביטחון והיציבות ומודדים את הישגיהם ביחס לאחרים ולא רק ביחס לעצמם. הבדיקות לגבי הביטחון ומידת היציבות מתגברות במצבי סבל ודחק כי אנחנו נדרשים למקם את עצמנו ואת אחרים במרחב כחלק מתוכנת הניווט האדמתי שלנו וכחלק מתהליך ההתמצאות במרחב שהוא: חסר הגדרה במקור. העולם בנוי על שינוי, תנועה ואי וודאות ולכן :תבחנו את עצמכם, אלו הנמצאים בדרך ובחיפוש מתמיד ומוצאים את עצמם לא ברורים, בעלי רעיונות סותרים ותפיסות מנוגדות ביחס לעצמכם, בבוקר אתם אולי מאושרים ובלילה מדוכאים ולא תמיד יודעים לאן לפנות או מה לעשות. וכאן עולה השאלה: מי אמר לכם שהיתד או המשענת והביטחון שאתם משתוקקים אליה כהישג או תוצאה בחומר היא באמת מה שאתם מבקשים לעצמכם?
הצורך בביטחון הוא קודם כל בקשה לפתור את הפחד שבאי הוודאות למרות שידיעת עצמכם כחווים לא קשורה רק אל התוצאות שלכם בחיים כי אלו רגעיות, מתכלות, וריקות. מרגע שהאדם משתוקק להשיג משהו, אותו דבר שהוא השיג מאבד במקרים רבים את משמעותו וזה נכון כמעט לכל תחומי החיים כי האדם מכוון אל התפתחות בזרימה קדימה ולכן, הוא בכלל לא מסתפק בהישג כזה או אחר אלא משתוקק למילוי נצחי של ההשתוקקות הגשמית. לאחר הישג יווצר חוסר חדש ודחיפה נוספת לעבר שיא או הישג חדש וזה מעגל סבל כי החיים במקרה זה מכוונים אל תוצאה. לעומת זאת כאשר הביטחון נשען על ידיעה עצמית בהירה, סבלנות, קבלה והמודעות עצמית האדם מבין שיש לו על מה להישען, על עצמו, כי המודעות מבקשת לקבל ולאהוב את מי שאתם כעת כפי שהינכם באמת וזה דורש במקרים רבים ידיעה שהיא מעבר להגדרות ומעבר למרחב והזמן.
כל המרחב שבין ״אני״ לאלוהות הוא מרחב מאוחד ושלם שחותר להתעלות בצורת ספירלה ולהגיע לשלמות ורק המחשבה השכלתית, הפחדים וההרגלים יוצרים הפרדה בתוכו בין זה לדבר אחר ומציבים התניות שכלתניות שלא מאפשרות את התפיסה של המצב המוחלט שבו ״האני״ מאוחד ושלם במקור ולכן הוא לא זקוק באמת להגדרה. זה מצב שבו שוררים יחסי אהבה בין המחפש לבין היודע וזה מבקש תשוקה לדעת ולחתור לשלמות, זה דורש מוטיבציה להניע ולדחוף את עצמכם וגם להיות רציניים בכוונות שלכם מבחינת נחישות, התמדה, אמון וסבלנות.
הבהרה: למרות מה שנאמר עדיין האדם חי בגוף חומר גשמי ומוגבל והוא צריך לקיים את בחירתו הרוחנית בתוך מסגרת, מרחב וזמן שהם מלאי סתירות ולכן יש לו לאדם גם דילמות מובנות בתוך החוויה כי היא לא מושלמת. עבודת האיזון על הגוף, הכרת הנפש והתודעה היא החיבור בין השמיים לארץ למרות שבאמת: הכל זו תודעה ולא מתקיים שום דבר מחוץ לעצמי ועדיין משמעת עצמית צריכה להיות מיושמת גם בגוף כי זה הכלי של הנשמה, אם הכלי מתפרק גם התודעה תאבד את אחיזתה.
היקום נע במחזוריות של שיא ושפל ואי הוודאות היא זו שמניעה ודוחפת את התהליכים.
האם באמת יכול אדם, בן אנוש לטעון שהוא בטוח לחלוטין ולטעון ליציבות? או שלכולם
מתגנבות מחשבות של חוסר ביטחון שמאיימות למוטט את הפאסדה החברתית שנוצרה
במאמץ כה רב.
אם אכן מתקיים ביטחון מלא אז למה אנשים מתעסקים בנושא הזה כל הזמן?
מחשבה סינית על ביטחון
אפשר לומר שתחושת ביטחון מורכבת מאלמנט כוחני ואלמנט רגשי. זה אומר שבבסיס התחושה יש רגש, בדרך כלל פחד כי הכל נובע מאלמנט המים ולכן הפחד נמצא מתחת לכל התהליכים של האדם שבהם מעורב רגש וזה גורם מניע, תת קרקעי. הדרך להניע ולהציף את הפחד היא ע״י תנופה, דחיפה ופעולה או בקיצור אלמנט כוחני (עץ).
כמו כל דבר בקיום שלנו כל התהליכים והתחושות מבוססות שכבות (תלוי מודעות עצמית) והאדם בוחר להתייחס בד״כ אל אותה שכבה שממנה נוח לו יותר לפעול והוא יבקש לשלוט על הפרטים בתוכה כי הוא יבקש להתנסות בעיקר במה שנח לו.
כאשר הביטחון נשען על הכוחנות (דחיפה) זה יוביל לביטחון אשלייתי ויש אינסוף דוגמאות לכך מחיינו היומיומיים על הולכת השולל שהביטחון אשלייתי יודע לשדר בכל תחומי החיים וגרום לך להאמין בזה.
לעומת זאת ובמצב שהביטחון נשען על הרגש או מכיר בפחד שנמצא מתחת לדברים הוא יופיע בדרך כלל כהרגשה של חוסר ביטחון וזה מצב שלאנשים לא כל כך נח ונעים להכיר בעצמם כי הקיום החברתי מבקש מהאדם קודים של התנהגות שזה לשים מסכות ולהשתמש בהסתרות ולכן רק אם הרגש יתמוך בכח ( קודם הכרה בפחד ואז דחיפה ופעולה- קודם אלמנט מים ואז אלמנט עץ) והכח יתמוך ויזין את הרגש (העץ יבקר את האדמה והאדמה תבקר את המים) אז הדחיפה והפעולה לא תבקש להדחיק ולהתעלם מהרגש ונוכל לומר שהאדם הזה הוא בעל ביטחון ולכן ללא חיבור נכון אל הרגש והתייחסות מתאימה אליו מבחינה מחשבתית לא יכולה להיות תחושת ביטחון אמיתית.
הביטחון האמיתי הוא ידיעת האדם את עצמו ובנית עוגן תודעתי מאוזן שמכיר ומכוון את כלי התודעה (תחושה, רגש ומחשבה) ומניע אותם לאותו כיוון מוסכם כמטרה. בנוסף: הביטחון האמיתי נובע מהקשר אל השמיימי והעליון וידיעת האדם ש״האני״ האמיתי ((shen שלו נמצא מעבר למישור החוויה הגשמי כחוויה מאוחדת ונצחית, קבועה ולא משתנה, וידיעת אלו הם הביטחון האמיתי.
התיאוריה של חמשת האלמנטים
אפשר לומר שישנם שלושה אלמנטים שקשורים אל הביטחון: אלמנט האדמה, המים, והעץ , האינטרקציה ביניהם יוצרת משולש של יחסים שממנו נובעת תחושת הביטחון או היעדרה.
הרגש נובע מאלמנט המים, הכח נובע מאלמנט העץ והיציבות נובעת מאלמנט האדמה. האדמה היא האלמנט המאזן בכל פעולה, היא מקרקעת ושואפת להביא את הדברים לגשמיות מעשית שלא תפגום או תסכן את המבנה הפנימי ותחשוף אותו לחוסר יציבות ולכן היא מכוונת באופן כללי לפעולה מתואמת, למתינות, לזהירות ואחריות.
המים מזינים את העץ, העץ שולט ומבקר את אלמנט האדמה ואלמנט האדמה שולט ומבקר את אלמנט המים, כך שנוצר משולש שאין אפשרות אמיתית לאזן אותו כי הפרדוקס הקיומי הוא חידה ותמיד יהיה משהו חסר על מנת שהחוויה האנושית תוכל להתקיים וכך המים צריכים להיות חזקים מהעץ(כדי להזין) , העץ צריך להיות חזק מהאדמה(כדי לשלוט) והאדמה צריכה להיות חזקה מהמים(כדי לשלוט).
אלמנט המים מזין את אלמנט העץ כי הרצון העצמי והרגש מניעים כל פעולה. היכולת של אלמנט העץ להוציא אל הפועל פעולה כרוכה בכח, דחיפה והרחבה שהיא קשורה ישירות לאלמנט המים ואיכותו כביטוי של מידת הרצון, ההתמדה ועוצמת הרגשות על מנת ליצור דחיפה מתאימה, ולכן כאשר אדם מדכא את רגשותיו הוא מדכא גם את איכות פעולותיו.
כאשר פעולה יוצאת אל דרכה, כהוצאה מהכח אל הפועל באלמנט העץ , היא שואפת לשיא (באלמנט אש) שאותו נשים בצד כרגע.., מה שחשוב לנושא שלנו הוא הצורך בפרקטיות המעשית של הפעולה והיכולת לשמור על מתינות ויציבות ולזה אחראי אלמנט האדמה כי ביכולתו לבסס ולייצב את התנועה (אפשר לרוץ מהר (עץ) אבל אם אין לך יציבות (אדמה)זה לא יעזור לך, להיפך, זה יהיה מסוכן) .. מצד שני : אם האדמה היא חזקה מידי מבחינת עוצמתה הצורך ביציבות יגביל את התנועה וידכא אותה ולכן על אלמנט העץ להיות בווליום גבוה יותר או : היכולת לדחוף ולהניע צריכה להיות גבוהה מהצורך ביציבות ולכן האדמה היא אלמנט משלים וממתן.
ביחס אל אלמנט המים אפשר לומר שהאדמה מבקרת ושולטת על אלמנט המים שהוא נמשך אל המצולות באופן טבעי ויכול ללכת בקלות סחור סחור בתוך עצמו כשהרגש מעלה כל פעם תחושה והרגשה אחרת ומפעיל את הפחד וכך האדמה מבססת בקרה ושליטה על הרגשות באמצעות מחשבה ((yi ומכוונת אותם למקום פרקטי ומעשי תוך כדי עיגון הרגש בתוך גבולות אדמתיים אחרת הוא ייצא מאיזון כי זהו טבעו, להתפזר כמו מים.
בגלל היכולת של הרגשות להתפזר, העיגון של האדמה צריך להיות הדוק יותר, מעשי, מקורקע וממתן, כדי שהאדם לא ייסוג אל מצולותיו אבל בעולם האמת הדרך היחידה לשלוט ברגש בצורה נכונה היא באמצעות מודעות עצמית.
מה רואים בקליניקה ?
כאשר בודקים את נושא הביטחון בחייו של אדם הוא תמיד קשור עם אלמנט האדמה היציבה כי במחשבה ראשונה של המטפל הביטחון נובע רק מן היציבות אבל בפועל האדמה היא נותנת החסות ולא בהכרח הסיבה האמיתית להרגשה הזו כי הביטחון האמיתי נובע מאיכותו של אלמנט המים או מיכולת ההיכרות של האדם עם עצמו. לדעת את מצולות המים.
מבחינה טיפולית לא פועלים כך שפשוט מחזקים את אלמנט המים כי למודעות עצמה יש תפקיד מרכזי ולכן קיימת החשיבות של לשוחח עם המטופל ולהעמיק את ידיעותיו לגבי עצמו. הרבה מטפלים ממליצים למטופלים שלהם לשנות את ההתייחסות שלהם כאשר יש להם בעיה גופנית או שזה כרוך בתזונה שלהם למשל, אבל מה עם המודעות העצמית? האם זה לא השדה הכי חשוב ביחסי גוף נפש ומודעות לריפוי?
רפואה סינית היא לא מפעל לייצור צ׳י יש מאין והזזתו, אלא עבודת איזון עדינה בין גורמים משתנים ולא קבועים שיוצרים יחסי התנגדות וסתירה כי האיזון האמיתי הוא מושג שהוא לא בהכרח ברור באופן מובהק והוא דורש חקירה אינדיבידואלית כי עבור כל אדם מושג האיזון יתבטא בצורה אחרת.
צ׳י הוא מוגבל ויחסי ולכן יש לדעת לכוון את הצ׳י בגוף בצורה הרמונית שמתאימה לנקודת המוצא של האישיות של המטופל, למבנה הפנימי שלו ונקודת המוצא של כל אלה היא האבחון !! שבראשו האלמנט הראשי של המטופל והיחסים בינו לבין שאר האלמנטים ואז האבחון ברמה הרוחנית, המנטלית, הרגשית ואז הרמה הפיסית של הגוף שהיא גם הרמה הפרקטית.
זה מוסיף עוד רובד של אבחון ובוודאי משנה צורת חשיבה בדרך להבנת המורכבות האינדיבידואלית של המטופל וכך בנושא שלנו במאמר הזה הביטחון, הוא יראה אחרת מנקודת מבט של אדם שהאלמנט הראשי שלו הוא עץ למשל או אדם אחר שהאלמנט הראשי שלו הוא מתכת.
האלמנט הראשי הוא נקודת מוצא של התפיסה התודעתית של האדם והדרך שבה הוא מביט על החיים וצריך לכבד את זה ולא ״לשנות את זה״. לכולנו יש משוואות לא פתורות בתוך עצמנו כי אלו החיים- אין סוף מצבים שדורשים בירור ובדיקה עצמית כדי לבסס מודעות עצמית ביחס לעצמך ולחקור את העצמיות והיחס שלה אל נושאי החיים השונים.
בואו נראה כמה דוגמאות מהקליניקה לנושא הביטחון .. (אני מעלה מפות לידה בלי הרבה פרטים על מנת שאפשר יהיה לראות את העיקר) .. אני בכוונה לא מפרט נקודות דיקור, ומשך תהליך כי זה כרוך באישיות של המטופל אבל אומר שאני מצפה לראות שינוי בטווח של 3-4 טיפולים, וזה כך בכל נושא, כל מטופל וכל מורכבות טיפולית שלא תהיה. מה שלא יוצר שינוי בטווח של חודש וחצי אומר בד״כ שמשהו באבחון לא היה מדויק. בדוגמאות לא התייחסתי לתמונת הדופק שהוא הערך המכריע שקובע ״מה נכון ״ לעשות כעת, מה אפשרי ומה נדרש כי זה לא טיפול תיאורטי והתיאוריה צריכה להתאים לזמן, לעונה, למצב ולמסוגלות של המטופל.
דוגמא ראשונה
התלונה המרכזית של האישה הזו היתה פיברומיאלגיה, היא עובדת כמורה בבית ספר והיא מתלוננת על עייפות, לאות וכאבים בכל הגוף שבאים והולכים.
יש עוד הרבה פרטים לגבי המצב הנפשי, הפיסי אבל נמקד את העיקר (לגבי הנושא שלנו) והוא ההרגשה שלה שהיא לא יכולה לסמוך על הגוף שלה ושהיא מרגישה שאין לה כוחות ולכן הביטחון שלה התערער.
אלמנט האדמה הוא האלמנט החזק ביותר אצלה (גזע היום) וזה ביטוי של יין ולא של יאנג ולכן אדמה יין כאלמנט ראשי הוא לא פונקציונאלי בהכרח אלא יותר מארגן, משגיח, מתווך, ואלו אנשים שהרבה פעמים יבחרו לעבוד ״בסביבה רגשית״ של מתן שרות לאחרים. סביבה שיש בה אתגרים אבל מתקיים בהם הרבה פעמים חוסר איזון מובנה בין קבלה ונתינה ולכן ״העומס הרגשי״ שלהם הוא קבוע ונובע מתחושת האחריות כי הם מונעים ממנה והיא נשחקת (האחריות). היא מעידה על עצמה שככל שהיא עייפה וכאובה לעיתים כך ״אין לה חשק״ אבל היא עדיין מונעת מתוך תחושת אחריות ושליחות. לאחר זמן היא מוצאת שזה מרוקן אותה ושהיא לא נהנית מהעשייה שלה ולמעשה זו החוויה הכללית שלה שלמרות שאוהבים אותה ומפרגנים לה על פועלה היא עדיין מרגישה חסרה והיא מפחדת שהיא לא תוכל לתפקד פיסית ולא תהיה לה פרנסה. ההתייחסות שלה לעצמה היא בגישת ״לתת את המקסימום״ כל הזמן ו״להיות אחראית על הכל כל הזמן״ גם אם זה לא הולם את מצבה הנפשית האנרגטי והפיסי. זה ברור שהיא צריכה לתת ובוודאי להיות אחראית אך היא צריכה גם לדעת וללמוד את גבולות היכולת שלה כי מבחינת האבחון בקליניקה היא מרוקנת את עצמה עד תום באופן קבוע ולכן היא בחוסר קבוע וכל מילוי כזה או אחר שנמלא ימצא מיד את הדרך להתרוקן איפה שהוא או על איזו שהיא פעולה. בקיצור יש פה חוסר אנרגטי שמוביל לחוסר איזון שנובע כמובן מהתפיסה שלה ולא רק מהמצב הפיסיולוגי כי המצב הפיזיולוגי הוא תוצר של התפיסה שלה אודות עצמה.
מנקודת ראותה: להיות אחראית זה מראה ליציבות וביטחון כי דרך האחריות היא לכאורה משמרת את עבודתה כי לדעתה רק ככה יעסיקו אותה (כשהיא על הקצה) והחשיבה הזו רק מנציחה את נוכחות המצב הפיסי ונפשי החסר כי כל ירידה או נסיגה בצ׳י היא נלחצת וחרדה שלא יהיו לה כוחות, אבל היא לא עוצרת על מנת לחקור את אופן פעולתה.
נקודת המוצא הרוחנית, הפיסית והנפשית היא מגוננת, מגבילה, ונמנעת כי היא סובלת מכאבים אז התנועות והפעילות שלה מדודות כי היא רוצה ״להימנע מהכאב״, ולכן שעות העבודה הם השעות שבהם היא פורקת את כל המלאי האנרגטי שלה ובשאר היום היא פשוט נמנעת מפעולה ו״שפוכה״ על הספה. מבחינת קליניקה ברור שיש להניע, לפתוח סטגנציות, לפזר רוח, ולהזיז לחות אבל בהתייחסות רק אל המצב הגופני אז אולי יהיו הישגים לפרק זמן אם נתייחס רק אל הצד הפיזיולוגי ונתעלם מהנפשי או מהתפיסה של את עצמה, היא לא יודעת באמת מהם המגבלות שלה כי היא בוחנת את העולם כאדם נותן בלבד ולכן הכל כרוך ביכולת הנתינה שלה. בסופו של דבר הפיברומיאלגיה היא לא מחלה אלא חלק משמעותי מצורת החשיבה שלה על עצמה כאדם.
היחסים עם שאר האלמנטים מראים שאם אלמנט אדמה יין הוא האלמנט הראשי אז אין לו מספיק משאבים (אלמנט אש). ולכן ובאופן תיאורטי צריך לחזק את אלמנט האש. בפועל זו תהיה כנראה טעות לעשות זאת באופן קבוע כי חיזוק המשאבים באופן קבוע יחזק עוד יותר את אלמנט האדמה (שגם ככה בעודף) ולכן ככל שהאדמה ״משתוקקת״ לאש היא מבקשת תשומת לב ואהדה על מנת שהיא תוכל להמשיך ולתחזק את הדברים כמו שהם מתרחשים כעת.
מכיוון שצריך להתמקד ולבנות תכנית פעולה , התקופה שהיא נמצאת בה כעת היא בין גילאי 33-43 - אש יאנג עכברוש ( אלמנט מים) מה שאומר שעיקר העיסוק ב 9 השנים הבאות יהיה סביב היחסים של אלמנט מים ואלמנט אש כאשר הדבר שמחבר בין שניהם הוא אלמנט העץ (כגורם מתווך- מוזן מהמים ומזין אש) ולכן ובעוד אלמנט האש רוצה רק את ההישג, ההצלחה, ההארה, השמחה שבעשייה ותשומת הלב בהרגשה שאתה נדרש, אלמנט המים מבקש דווקא התבוננות, הכרה עצמית, התמדה ויכולת לבחון את המציאות מזוית הסתכלות אחרת ממה שהיא רגילה אם היא תראה עצמה ככזו שהיא לא רק המתווכת וזו שהדברים קורים בזכותה (אדמה) אלא ממקום חוקר ומתבונן יותר שנותן מקום גם להתבוננות והשתתפות בעשייה של אחרים כי הדברים קורים בכל מקרה ורק האחריות שלה גורמת לה לקפוץ כי היא מאמינה שבלעדיה ובלעדי פועלה לא רק שלא יכירו בה רגשית ובפועלה אלא גם לא תהיה לה עבודה כי לא ירצו אותה, וזה מראה את בסיס הפחד העמוק מחווית דחייה.
אין ספק שיש פה תהליך מורכב יחסית שתלוי כמובן ביכולת ובמסוגלות שלה להסיט את המבט ״מהאדמה הסדוקה״ שלה (חוסר מים) ולהרוות אותה עם מים (רצון וחזון) ולשתול עליה עץ (מטרה) כי במצב הנוכחי ועם עודף אדמה שכזה זה משול לכך שהיא גרה בתוך ביצת מים מבחינת ההסתכלות על עצמה ומבחינת ביטויי העצמיות שלה כי האדמה בעודף בקרה חזק על אלמנט המים, והאדמה מעליבה את אלמנט העץ שלא יכול בכלל להניע את המערכת כי הכל חסום ע״י אדמה, גם פיסית וגם נפשית וגם בתפיסת המציאות שלה. אם היא תבין באמת לעומק את המושג אחריות היא תבין אותו קודם ביחס לעצמה ואז הפרשנות שלה על הנושא לא תהיה כל כך קיצונית והיא אולי תתחיל להרפות מעודף האדמה שלה.. הביטחון שהיא כל כך רוצה נובע מהקיבעון של האדמה ולא מדינמיקת המים והעץ כפי שהוסבר קודם ולכן ובגלל חוסר היכולת שלה לצאת לפעולה ולפעול מתוך היכרות אמיתית עם המים ועם הצרכים האמיתיים של עצמה אז אפשר לומר שהיא חווה בעיקר חוסר ביטחון.
דוגמא נוספת מזווית הסתכלות אחרת
מבחינת קליניקה , איש בן 42 תלונה מרכזית - חרדות ואינסומניה, יש עוד הרבה סימפטומים מסביב ואבחנה אבל נשים את זה בצד כרגע כדי להתמקד בנושא שלנו כי הדבר המרכזי שהוא מבקש זה הקלה נפשית ותחושת ביטחון כי הוא מרגיש מעורער בכל המימדים ורוב החיים.
שוב, סימפטומים, דופק , תכנית טיפולית שמתי בצד , רק רוצה להראות זוית הסתכלות אחרת על ביטחון.
Iבאופן כללי הוא שייך לאלמנט מים יין וגם נראה ככה, חבוי ונחבא אל הכלים, כל התקשורת לא נעשית בקלות כי הוא ״דיפוזי״ וסגור מאד אבל במבט, וככל שהוא צובר אמון אז מה שכן נאמר מבטא המון רגישות עומק ופגיעות. ככל שהוא מרגיש נוח לדבר ולשוחח הוא מדבר על המצב הנפשי בפתיחות. כל הנתונים שלו מראים שרוב האנרגיה שלו (תפיסת המציאות) נמצאת באלמנט מתכת ואלמנט מים. באופן כללי אלו אלמנטים מסתגרים וכאשר אלמנט מים ובמיוחד יין שהוא העמוק ביותר מקבל תמיכה טובה של אלמנט מתכת האדם יבנה סביב עצמו חומה של שליטה, משמעת עצמית וקירות שכלתניים של עובדות הגיוניות לכאורה על מנת שהוא ירגיש בטוח. לאורך רוב חייו ההנחייה שהוא קיבל מהסביבה, חינוך, טיפולים שעשה, תרופות שלקח היא ניסיון ״לדכא את הרגש״ או לבנות חומת שליטה שתעמוד כנגד הרגישות הרבה והטבעית שלו כי הפחדים המרכזיים של אלמנט מים במצב כזה הם : פחד מפני איבוד שליטה שבא לידי ביטוי כפחד מאובדן שליטה .. ולכן הוא בנה ועשה השקעה רבה בפיתוח מערכת שכלית חזקה שנשענת על השכלה גבוהה, חשיבה הגיונית ששללה כל מה שהוא ״לא כזה״ ודחתה כל ביטוי רגשי שאין לו ״הסבר הגיוני״ או שהוא נתפס כמאיים ועדיין הוא פנה לטיפול אלטרנטיבי כי הוא מחפש מוצא ומזור שהוא לא קיבל בדרך שבחר עד כה.
כל חיינו זו תבנית של אי וודאות ולכן גם הוא מרגיש שהמאמץ האינטלקטואלי העצום שהוא השקיע בו כה רבות והמשחק הרציונאלי ששולל את הרגש כלא אמיתי (בגלל הנטיה הטבעית של הרגש ״לעשות בעיות״) רק העצים את המאבק בתוך עצמו והדחקה הרגשית הגיעה למצב שהיא ״עולה על גדותיה״ כך שכל הסימפטומים הנפשיים והדחק ותחושת ערעור הביטחון שלו בעצמו רק החמירו לאורך השנים.
זו הזדמנות להראות דוגמא שבה הביטחון נתפס ״כרצון לשלוט על הדברים״ ולכן רואים אדם שנראה חזק והוא משקיע הרבה מאד בפיתוח המינד שלו דרך תבניות שכלתניות שחוקרות את הכשלונות, המחדלים והאכזבות ומנחות אותו לא לחזור ״על אותן טעויות״ בעתיד דרך מערכת שליטה מתכתית, רציונאלית, וקרה שמנסה לאטום את הפרצות שהרגש עושה כל פעם מחדש. עניין החשוב עם הביטחון הוא לא הפחד מפלישה בהכרח (חשיפה רגשית) אלא דווקא הפחד מפני איבוד שליטה כי למעשה אם תסתכלו על המפה שלו הקשר היחיד שעובד באופן הרמוני במעגל היצירה הוא :אלמנט מתכת מזין את אלמנט המים. ושני אלו תוקפים, מבקרים ומעליבים אל אלמנט האדמה, אלמנט העץ , ואלמנט האש.
בתחילת המאמר נאמר שכאשר הרגש לא מונע לפעולה זה יתבטא כחוסר ביטחון. חוסר ביטחון ורצון לשליטה הם כמו שמן ומים כי חוסר ביטחון הוא חוויה של ״רגש חסר״ ורצון שליטה הוא ״שכל עודף ״ וזה רק מנציח את המאבק השכלי -רגשי ומראה שהוא בסופו של דבר במאבק תודעתי. בנוסף אפשר לומר שאלמנט המים - רגש , לא מתחבר עם הכח ( אלמנט עץ ) וגם זה חוסר ביטחון כי זה דומה לאדם בעל אלף רעיונות שאין לו יכולת ביצוע והוצאה מהכח אל הפועל ( אלמנט עץ) בגלל שהרגש (אלמנט מים) מתחבא ונסוג אל עצמיותו הפנימית בו בזמן שאלמנט מתכת מבקר בעודף את אלמנט העץ ולכן : החשיבה הרציונאלית שכלתנית של אלמנט המתכת שוללת כל רצון או כוונה לפעולה כי תמיד ימצאו הסיבות למה זה מסוכן, לא יצליח, לא משתלם , לא בטוח ורק יגביר לי את החרדות.
שוב ננסה לרגע להתמקד רק במה שקשור לנושא שלנו : הרגשת ביטחון.
זה מיוצג ע״י האלמנטים אדמה, מים ועץ . המים בעודף לכאורה, העץ חסר , האדמה חסרה .. ז״א שהאדם הזה חי על התנודות הרגשיות כי הרגש נמצא בשפע (מים) אך אין לו מספיק כח לבטא את הרגש ( מים) באמצעות דחף (עץ) ואין לו יציבות כי אלמנט האדמה חסר . כאשר לאדם אין יציבות (אדמה) והוא שייך לאלמנט מים הוא יהיה נתון אל התהפוכות כי הרגש עובד בגלים, בסערות ובתקופות רגיעה בדיוק כמו הים הגדול אבל כאשר בוחנים את המראה החיצוני, את העבודה ואת מערכות היחסים המעטות שיש לו אין שום סימן לחוסר יציבות, להיפך, הכל מקובע, קבוע, ממוסמר וללא תזוזה או שינוי כי כל אלו הם הקבוע שלו והלא משתנה .. מה משתנה ? התוכן הפנימי הרגשי. הרגשות, תעתועי המינד, תחושת האיום החרדתית, הספק, חוסר הביטחון, הפחדים, והרצון להגביר את השליטה על מנת לנטרל את הרגש למרות שהוא הוא בסיס הוויתו. רגש אכן צריך להיות מנוהל אבל ע״י מודעות עצמית ולא ע״י שליטה כי הוא שייך לאלמנט מים יין והזה קודם כל ולפני הכל יאפיין רגש דומיננטי וכאשר זה מתלבש על דמות של גבר זה לעיתים הופך להיות מסע כי מין יין דורש התייחסות אחרת ומודעות עמוקה לרגישות.
מתקיים פה תהליך שבו הוא מבקש בהירות וביטחון אבל הוא צריך להבין שהפתרון שהוא מצא לחרדות לאורך שנותיו הוא אולי אפשרי אבל הוא לא תואם את האישיות שלו. לכאורה עיקר הטיפול בו הוא חיזוק העץ והאדמה על מנת לייצב, להניע ולהרגיע את הנפש וללמד אותו לתעל את הרגשות שלו בצורה נכונה יותר. הענין הוא שזה לא תמיד כזה פשוט כי כעת בין גיל 41-50 הוא נמצא בתקופת אש יאנג קוף (מתכת) וזה בדיוק שני האלמנט שמחלישים את האדמה והעץ ולכן האתגר ותמיד יש כזה בתהליכים שהם נפשיים הוא שיש הרבה נסיגות, וזה לא תהליך שהוא תמיד קל. אומר שהוא חווה לאחר זמן קצר יחסית בטיפול ירידה משמעותית ברמות החרדה שלו, וכשזה קרה הוא מיד נסוג לדפוס הפעולה הקודם שלו, וניסה לשמור על המצב באמצעות שיטת יתר ולאחר זמן זה הצית את החרדה שנית, ואז הוא שוב הרפה והסימפטומים נסוגו ובכל פעם שהחרדה התחילה לחזור הוא חזר לטיפול וזה פתרון גרוע לטווח ארוך אבל עצם נסיגת הסימפטומים הנפשיים ושינוי נקודת ההסתכלות שלו על עצמו היא התהליך האמיתי כי היא מראה לו שהחרדה תלויה בצורת ההסתכלות וההתנהגות שלו לעצמו. העליות והירידות, ההפוגות וההחמרות הן מתסכלות אבל תהליך אמיתי צריך להתרחש על פי היכולת, הרצון והמסוגלות של המטופל ובעיקר על פי רמת המודעות העצמית שלו ולא על פי הרצון של המטפל. כל עוד יש למטופל התפתחות והוא מרגיש שהוא מתקדם התהליך נכון.
הביטחון האמיתי הוא לקבל את כל החלקים של עצמך ולאחד אותם להרגשה של אהבה.