במהלך חיינו, אנו מתנסים באינספור הרגלים – חלקם מתוך אוטומציה ואינסטינקט, חלקן מכורח הנסיבות, חלקם מתוך בחירה מודעת. לעיתים אנו מאמצים הרגלים מתוך רצון להתמודד עם מצוקה או ליצור סדר בעולם הלא ודאי שלנו. כאשר אנו חווים לחץ או חוסר שליטה, אנו נוטים לפנות אל הרגלים מוכרים שיוצרים אשליה של יציבות. למשל, אדם שעובר תקופה מאתגרת בעבודה עשוי להתחיל לשתות קפה באופן תכוף יותר, מתוך תחושה שזה מספק לו אנרגיה ומיקוד. אדם אחר עשוי למצוא נחמה באכילה רגשית, בצפייה מרובה בטלוויזיה או בבילוי שעות רבות ברשתות החברתיות, כדרך להסיח את דעתו מהקושי אך זה הופך במהרה להרגל שגוזל זמן ומפזר אותו.
ישנם גם הרגלים שנרכשים מתוך צורך עמוק להכניס משמעות וסדר לעולם המשתנה. אדם שחווה תקופה של שינויים מהותיים עשוי להתחיל לתרגל יוגה או מדיטציה, כדרך ליצור עוגן פנימי. אחרים עשויים לפתח שגרות של כתיבה, רישום יומי של מחשבות או ניהול יומן אישי, כדי לייצר חיבור פנימי אבל גם תחושת המשכיות ושליטה. גם פעולות פשוטות כמו סידור המיטה בבוקר או יציאה לטיול קצר עם שחר יכולות להפוך לריטואלים שמעניקים לנו תחושה של יציבות, אפילו כשהכול סביבנו בשינוי מתמיד וכך בני אדם מקיימים שורה של פעולות שחוזרות על עצמן ומגיבות לסדר חיצוני על מנת לעגן בעקיפין סדר פנימי קבוע ויציב, ללמוד לכוון, להניע ולווסת את הצ׳י.
באותה מידה שבה אנו בונים הרגלים חיוביים, יש לנו גם נטייה טבעית לאמץ הרגלים שליליים, לעיתים בלי מודעות לכך. אנו עשויים להסתגל לדפוסים המעניקים לנו נחמה זמנית אך בטווח הארוך פוגעים בנו. דפוסי דחיינות, התמסרות להתמכרויות קטנות כמו עישון, אכילה רגשית או שימוש לא מודע במדיה החברתית, עלולים להפוך להרגלים שגוזלים מאיתנו אנרגיה וחיוניות. לרוב, הרגלים שליליים צומחים מתוך תגובה למצוקה או לריקנות, או ממצבי מתח ודחק שמבקשים הסטה של תשומת הלב. אנו מוצאים את עצמנו חוזרים שוב ושוב לדפוס מוכר, אף שאנו יודעים שהוא פוגע בנו – משום שהוא מספק לנו הקלה רגעית מהתרחשות החיים.
עד כמה אנו באמת בוחרים בהרגלים שלנו? האם אנחנו בוחנים את התהליך שבו הם נוצרים, או שמא הם נטמעים בנו מתוך דפוסים מוכרים? ילד שגדל בסביבה שבה ארוחות ערב הן טקס משפחתי עשוי להמשיך בהרגל זה גם בבגרותו, מתוך תחושת שייכות וביטחון. לעומת זאת, מישהו שגדל עם חוויות של ניתוק רגשי יכול לאמץ הרגלים של ריחוק גם בבגרותו, מבלי לשים לב כיצד הם משפיעים עליו.
כיצד נוכל להבטיח שהרגלים מיטיבים יהפכו לחלק מהותי מהווייתנו? התשובה מתחילה במודעות, בהתבוננות. אם נבחר לבחון את ההרגלים שלנו מתוך הקשבה פנימית, נוכל להבחין מתי הם משרתים אותנו ומתי הם רק מספקים נחמה רגעית, בנוסף לבדיקה עצמית ושאלה– מה ההרגל הזה משרת בתוכי והאם מה שהוא משרת מקדם אותי ועוזר לי ?האם ההרגל הזה מעניק לי יציבות, חופש או שמא הוא מכביד עליי?
==============================================================
פודקאסט ״תחנת ירח״ פרק 104 - פרידות במערכות יחסים
מערכות יחסים הן חלק בלתי נפרד מהמסע האנושי, אך לצד חיבור, קירבה וצמיחה, מגיע לעיתים גם האתגר של פרידה. בפרק הזה נבחן לעומק את הדינמיקה הרגשית של פרידות במערכות יחסים – מה באמת גורם להן לקרות?, מדוע הן מעוררות פחד כל כך גדול, ואיך אפשר להבין אותן ממקום אחר, פחות כואב ויותר מודע?.
ניגע במתח שבין החזקה לשחרור, באשליית החופש שטמונה לעיתים דווקא בעזיבה, ובפער שבין פרידה מעשית לבין פרידה רגשית שהיא ריחוק.
נבדוק כיצד מאבקי שליטה מעצבים את מערכת היחסים שלנו. ומדוע אנשים רבים מתקשים להיפרד גם כשהם לא מאושרים?, ואיך אפשר להפוך פרידה מחוויה מטלטלת להזדמנות להתפתחות וצמיחה?.
האם עזיבה היא באמת חופש? האם כל קשר צריך להימשך לנצח? איך אפשר לדעת מתי הגיע הזמן לשחרר, ומה המשמעות של להישאר בקשר מתוך בחירה ולא מתוך פחד?
זהו פרק לכל מי שנמצא בצומת דרכים, מתמודד עם שאלות על המשך או סיום קשר, או פשוט רוצה להבין טוב יותר את הרובד הרגשי העמוק שמתקיים בתוך כל מערכת יחסים. החלק השני של הפרק עוסק כולו בסיפור ושאלה שהופנתה לפודקאסט בנושא הזה.

בחירה מודעת בהרגלים
הרגל הוא למעשה פעולה החוזרת על עצמה עד שהיא נטמעת בנו והופכת לאוטומטית. אך רגע לפני שהופכים פעולה מסוימת להרגל, עלינו לשאול: מה אני מרגיש כלפי זה? מה אני חושב על כך?
רבים מבינים שרכישת הרגל בונה היא למעשה התחייבות שיש להתייחס אליה ברצינות. לכן,ועל מנת לקבל התחייבות לעצמי יש לבדוק תחילה מה אני מרגיש כלפי הנושא שבחרתי, אחר כך לבחון מה אני חושב עליו, ורק אם ישנה הסכמה פנימית – יש לקחת את ההתחייבות העצמית ולתרגל את ההרגל. היכולת לעמוד בעיקרון ״מילה זו מילה״ משרישה יסודות טובים של התחייבות עצמית, שיכולה להוות עוגן בזמנים שבהם יש החלשות ביכולת ההכלה וההתמדה ואין הכח לתרגל, כאותן מחשבות של ״לא בא לי לתרגל״.
אף אחד לא שואף להיות רובוט אוטומטי אלא לפעול מתוך מודעות שבמצבה המתעלה והרואה אפשרויות היא גם מגלה גמישות ולכן המודעות מבקשת מאיתנו להתבונן בתופעות כפי שהן, ללא מסננים חיצוניים. היא מזמינה אותנו להשהות את הפרשנויות האוטומטיות שלנו ולהתקרב לחוויה הישירה שפועלת כך מעצמה ובאופן טבעי. כך שאם אנו רוצים לרכוש הרגל חדש – נניח, מדיטציה יומית או כתיבה – עלינו לבדוק האם באמת קיימת בנו הסכמה פנימית לכך. אם אנו מזהים ניגוד בין הרצון לבין התחושה הפנימית שלנו, מוטב ולהמתין ולהבין מדוע, כדי שלא נתחייב למשהו שיתפורר בהמשך הדרך ויהפוך לעוד הרגל שהתחייבנו לעשות (ברגע של התלהבות) אבל הוא נוסף לערימת ההרגלים והתרגולים שניסינו לעגן בעצמנו לשווא.
=====
כאשר אני בוחר בהרגל מתוך מודעות והתחייבות לעצמי, אני מעניק לו סיכוי אמיתי להפוך לחלק בלתי נפרד מחיי. אני מתחייב אליו לא מתוך דחף רגעי אלא מתוך הבנה
שהוא תומך בקיומי ובמהותי, וכך הוא מצליח להכות שורש
ולהפוך לחלק מהותי ממני.
=====
בין אותנטיות להתמסרות
לעיתים עולה שאלת האותנטיות – האם הבחירות שלנו משקפות את ה״אני״ האמיתי שלנו, או שמא אנו נגררים אחרי נורמות חיצוניות? אם אני רוצה לאמץ הרגל מסוים מתוך לחץ חברתי או אידיאל חיצוני, סביר להניח שהוא לא יחזיק לאורך זמן. לעומת זאת, אם אני מבין כיצד ההרגל מחובר לקיומי האישי ולמשמעות שאני מוצא בעולם – הרי שהוא יכה שורש ויצמח באופן טבעי.
אין ספק שמטרת האדם "להיות מאושר" מוכוונת דרך הרצון והפרשנות להיות ער ונינוח כלפי המציאות ולקבל את הקיים, שכן העולם הוא עולם של אפשרויות רבות מכפי יכולתנו לחוות. מכאן מגיעה גם "חווית הפספוס" או תחושת ההחמצה לנוכח ״כל האפשרויות הלא ממומשות שיכולתי לעשות אם רק הייתי בוחר ופועל נכון״ . ההתלהבות הרגעית "שנדלקת" ממשהו חדש ומלהיב יוצרת רושם שזה בדיוק מה שאני רוצה וצריך, אך פעמים רבות היא חולפת באותה מהירות שבה היא הופיעה.
מודעות מאפשרת לנו לבדוק לעומק את הבחירות שלנו, ולא לפעול מתוך אינרציה או לחץ חיצוני. היא מסייעת לנו לבחור היכן להשקיע את האנרגיה שלנו, ובאותה נשימה – לסרב להמולה ולרעש שמסביבנו. היא מזמינה אותנו להבין ש"תפסת מרובה לא תפסת", שלא כל מה שנראה מסקרן ומלהיב בהכרח מתאים לנו, ושלא כל רעש חיצוני מחייב מענה פנימי. במקום לרוץ אחרי כל פומו (FOMO – Fear of Missing Out) ולנסות למלא תחושת חוסר פנימית באמצעות גירויים חיצוניים, אנו יכולים לבחור בשלווה, בהחלטה מודעת שלא להתחרט על הבחירות שלנו, וביכולת להעריך את המסלול שבחרנו מתוך שלמות פנימית המכוונת אל המוחלט שהרי: בעולם האמת אין כלל אישיות, רגשות, מחשבות ופעולות, יש מתבונן שכל המצבים האלה חולפים על פניו ויוצרים אשלייה של רצף, ולכן גם ההרגלים הם כמו זיכרון והתנייה שאנו מזדהים עימם אך בפועל מדובר במצבים שהשכל יוצר על מנת ליצור נפרדות ושניות בין הסוביקט לאוביקט ולהנציח את עצמו.

אולי בעצם לא צריך הרגלים?
אם המודעות מזמינה אותנו להשהות את הפרשנויות האוטומטיות שלנו ולהתקרב לחוויה הישירה שפועלת כך מעצמה ובאופן טבעי אז בשביל מה צריך הרגלים? פשוט נזרום עם היש. אין ספק שאדם מודע או כאלה שעשו כברת דרך ויודעים לשמור על נחת רוחם, לכוון את הרגש והצ׳י, לאזן את גורמי התודעה ולהגיב למתרחש מבלי להיזרק לפינות מורכבות וטלטלות הבינו את האשליה, ושואפים להתנהל מתוך התבוננות וספונטניות, אבל האדם בעולם חומר חייב מסגרת כי גם היא שומרת על היש. הוא גם מבין שהרגל זה כלי ולא מטרה בפני עצמה. ולכן, אדם מודע יקבל בעצמו גם ״הרגלים שליליים״ כי הוא לא מפריד בין זה לזה, בין טוב לרע והוא יסביר את ההרגל ״כצרכיו של הגוף״ ויתעלם מזה (מבחינת לא יתן לזה יותר מידי משמעות יתרה) כי הניסיון לשנות הרגלים בכוח רק מחזק את הזיהוי עימם ומנציח מאבק פנימי הסותר את ההרמוניה הטבעית, ולכן הכיוון האפשרי הוא: שחרור מהרגלים דרך אי-הזדהות ומודעות טהורה שהרי כל עוד האדם מזדהה עם מה שהוא חושב, מרגיש וחווה – אין לו בחירה חופשית, אלא הוא עבד של הדפוסים שלו.
====
ההרגלים שלנו יכולים להיות עוגנים שמייצבים אותנו, אך רק אם נבחר אותם מתוך מודעות ולא מתוך אינרציה והתלהבות. ברגע שאנו ערים להם, אנחנו לא משועבדים להם – אלא משתמשים בהם ככלי להתפתחות.
=====
הגישה הסינית להרגלים- יש לשמור על הכללים !
ברפואה הסינית, אלמנט המתכת מסמל סדר, ארגון, משמעת עצמית ואת היכולת לזקק ולהפריד בין עיקר לטפל.
בכל הנוגע להרגלים: אלמנט המתכת מעניק לנו הבנה עמוקה לגבי הנחיצות במבנה ברור ומסגרת, משמעת עצמית ויכולת להתמיד לאורך זמן. בדיוק כפי שהמתכת מעניקה צורה וחוזק, כך גם הרגלים נבנים דרך מבנה עקבי ומתמשך. בעיני המתכת, הרגלים אינם עניין של אינטואיציה או זרימה חופשית, אלא תוצאה של תהליך ממושמע וממושטר שבו הפעולות הופכות לחלק בלתי נפרד מהחיים.
גישה זו גורסת במשמעת עצמית כי ההרגלים שאנו מטמיעים אינם תלויים ברגש רגעי אלא בהתחייבות פנימית חזקה, ולכן יש לאמץ כללים ברורים ולפעול על פיהם באופן שיטתי – בין אם מדובר בהרגלי עבודה, אורח חיים מסודר או שגרות יומיומיות קפדניות.
אנרגיית המתכת מצמצמת את המיותר כי היא אינה סובלת בזבוז משאבים או פעולות חסרות מטרה. כשמדובר בהרגלים, היא מבקשת מאיתנו לבחון מה הכרחי ומה מיותר, ולהסיר את הגורמים שמעכבים אותנו. היא מלמדת אותנו להפריד בין הרגלים מועילים לבין אלו שאינם מקדמים אותנו, ולחדד את שגרת היום-יום כך שתהיה מותאמת למטרותינו.
חיפוש אחר הרגלים “מושלמים” עשוי להוביל לתסכול אם המציאות איננה מתיישרת עם הציפיות ואלמנט המתכת מזכיר לנו שהרגלים הם כלי לחיים טובים יותר, אך לא מטרה בפני עצמה. האתגר הוא למצוא את האיזון בין שמירה על הרגלים מועילים לבין גמישות והיכולת להסתגל למצבים חדשים.
יצירת הרגלים: מבחן השלושה שבועות
ניסיתי להראות כמה גישות לנושא ובוודאי להנכיח את חשיבות המסגרת ואת חשיבות ההרגל לאלו החווים סחף תודעתי וחווית פיזור באבק החיים והמולת ההתרחשויות. ההבנה והתפיסה שיש לקיים מסגרת כלשהיא מובילה למחשבה שמוטב לבסס הרגלים בונים שיתמכו את מה שאתם מבקשים לעצמכם מבחינת ההתפתחות, וכאשר תרגישו שההרגל מושרש אפשר לזרום איתו באופן ספונטני וטבעי ללא מאמץ.
הגישה האישית שלי לנושא היא כזו: לטעמי הרגל זה כלי ולא מטרה בפני עצמה ולכן: גם אם עולה בי רצון גדול והתלהבות לקחת על עצמי הרגל או תרגול חדש אני לא מגיב אליו מיד אלא בוחן את הרצון שלי ״לפרק זמן מסוים״ ולא נסחף אחרי ההתלהבות שלי מהמצב האפשרי והחדש, אלא בוחן את הערך שההרגל יוסיף להתפתחות שלי. כדי שהרגל יהפוך לטבעי, עליי להתחייב לתרגל אותו באופן קבוע ולפרק זמן של 3 שבועות לפחות. עבורי, זוהי תקופה שמאפשרת לבדוק האם ההרגל נטמע בי באופן טבעי, או שמא הוא דורש מאמץ רב מדי ומאולץ. לאחר שלושה שבועות, אני יכול לחזור לשאלות הראשוניות: מה אני מרגיש כלפי זה? איך זה משפיע עליי? האם זה מדויק לי? ובהחלט ניתן כאן להעמיק ולעדכן את ההרגל, לשנות, לשפר, להתאים.
לא אקח על עצמי הרגל קבוע שמקורו במאבק שכלי רגשי כי כך הוא ימצא את הדרך הקלה להיות בערימת התרגולים שאינני מתמסר אליהם והם הופיעו כרעיון בתודעתי וככאלה שגררו התלהבות גדולה מאד אך לא יושמו בפועל ויש לי
כאלה :-) בערימה שלי.
בכל מקרה כל אחד יכול לבחור לו את הדרך הנכונה לשלב בין התחייבות לעצמו לבין לקיחת פרק זמן להטמיע את הפעולה וכדאי לזכור שיש לשמור על מתינות, על פרופורציה, ועל שיקול דעת בהקשר לרמת ויכולת ההסתגלות. לא כל הרגל חדש ומלהיב צריך לגרור ביטול של ״כל הדברים האחרים״ שהם חשובים לא פחות, אבל אולי פחות מלהיבים כי ההתלהבות היא לא העניין אלא הערך שההרגל נותן לי ולהתפתחותי.
Commentaires