הקשר בין חמשת היסודות לתודעתו של האמן

הפעם הניוזלטר יעסוק בהיבטי התודעה כפי שהם משתקפים מנקודת המבט של האמן או של תודעת ״העד״ המבטא את עצמו בשדה היצירה והאמנות.

כאשר מביטים בשדה היצירה האמנותי בעיניים סיניות, יש כמה פרספקטיבות אפשריות (פילוסופיה סינית) להתבוננות כי מודל חמשת האלמנטים מביט על כל נושא חיים אפשרי מחמש נקודות מבט שונות אך משלימות. כל נקודת מבט היא פיאה אחת של ״פרספקטיבת העד״ (הניטראלי, הכולל את כל המבטים) וזאת כדי לאפיין גישות שונות של יישום לאותו נושא וכך,פרספקטיבת השלמות של הנושא עצמו (כל נושא) מורכבת מלפחות 5 פיאות.

אמן ״במלוא מובן המילה״, הפסל או הצייר (האמן המיימי) מבטא את עצמו בשדה האומנותי בצורה הישירה ביותר דרך מיקוד בחזון שלו ובביטויו הרגשיים. הוא שואף לעומק, לשקט, ללכידת תודעת הצופה והזמנה של הצופה אל המרחב המסתורי של האמן שבו הוא יכול להניע את תודעתו של הצופה כרצונו. אמן מיימי טוב (אלמנט מים) יודע לסחוף את תודעת הצופה אל מרכז האוקינוס, אל נקודה שבה הצופה ״מאבד את הקרקע״ ונכנע לזרמים התת קרקעיים בתחושה כשהוא צף על גבו בהרגשת חוסר משמעות מבחינת זמן, ולכן אמנות מיימית טובה היא נצחית ונטולת זמן.

האמן העצי (אלמנט עץ) מסתכל על שדה האמנות כשדה של אפשרויות צמיחה וביטוי ולכן הוא יכול להתנסות במדיומים רבים שמותאמים לתקופה, לתדר, לזמן, למרחב. הוא ישים את הדגש על עוצמת הביטוי, הגודל והמהירות של התנועה האנרגטית כהתפתחות אפשרית. זו אנרגיה שמבקשת ״לעורר משהו בצופה״ ולכן זה דבר שעל פניו מתאים מאד לאמני וידאו וסאונד. אבל, יש לדברים עומק ורובד נוסף כי האמן העצי עוסק בגופים האסטראליים ובמרחב ההתפתחות התודעתי שנמצא מעבר לנראה ולקיים ולכן האסטראליות מופיעה כפנטסיה, דימיון ורצון לבטא את האשליה ואף להשתמש בה כמנוף להרחיב את המרחבים כי בסופו של דבר האמן העצי לא רוצה שעבודתו תתבטא רק במישור החומרי, אלא גם בשמיימי, והוא בעצמו נע לעיתים בין מרחבים הללו מבלי שתהיה לו (תמיד) ידיעה ברורה על מה יצירתו מושתתת, אבל מבחינתו כל עוד מתקיימת התפתחות וצמיחה המטרה מושגת.

האמן של האש (אלמנט אש) שם את עצמו במרכז היצירה והוא מוכן להיחשף, להראות את גידיו ועצמותיו, את רגשותיו ואת חלקיו השבורים או השלמים על מנת ליצור הזדהות, רתיעה, משיכה ודחייה, ביקורת ואהדה, התאהבות ושנאה, ובלבד שהוא יוכל להתעלות מעל החוויה הרגעית אל מרחב מתעלה שבו לא מתקיים דבר מלבד ההרגשה שהוא עף. האמן של האש מתאים לאמני הבמה והפרפורמנס והוא משתמש בהרבה אנרגיה, תשוקה וצבע על מנת להסעיר את הצופה.

האמן של האדמה (אלמנט אדמה) בוחן את היצירה שלו ממקום מתחשב. חשוב לו שהיא לא תתריס ותהיה בוטה, שהיא תתקבל ותהיה נעימה, מכילה ומאחדת. הוא בוחן את היצירה שלו ממקום מעשי ונותן משקל ״למאמץ היצירתי״ ולכן היצירה כרוכה הרבה פעמים בעבודת ידיים, חומר או מה שנקרא אומנות קראפט.

הגישה ״החומרית״ אל שדה האמנות מייצגת גישה שהיא פרקטית ביסודה (לכאורה) ולכן כאן אפשר גם למצוא הסתעפויות של העוסקים באמנות, העסוקים בכל אותן תכונות ״אדמתיות״ כמו אספנות, אוצרות, ניהול גלריה שגם הם ביטויים אפשריים של האמן.

האמן המתכתי ( אלמנט מתכת) מבקש להפשיט את היצירה מהמיותר ולבטא את התמצית בפשטות מינימליסטית. יחד עם זאת המתכתיות מתחככת עם הצורך הכפייתי, האסטניסטי, המבקש את הדיוק ומדקדק בפרטים כאילו רק בדרך הטוהר תתבטא השלמות וזו תתחבר עם היופי הנשגב ליצירה מושלמת, וכאשר אלו הם תנאי העבודה והסטנדרט של האמן זה לוקח לעיתים שנים רבות לצאת מתוך השדה הביקורתי למרחב שיכול לזרום ולתת ליצירה ביטוי על פי ערכים אלו. האמן נאבק בחוסר שלמותו שלו וכשזה לא מצליח אז הוא תמיד יוכל לותר על יצירתו האישית ולהיות ״מבקר אמנות״.

פרספקטיבת העד הניטראלי

ניסיתי לשרטט בקווים כלליים 5 פיאות של האמן או היצירה שהם 5 גישות שונות כשיצירה אמיתית מכילה את כל הפרספקטיבות הללו. לא כל אדם הוא אמן אבל כל אדם הוא היצירה עצמה והיא לא חייבת להתבטא בדרך מסוימת אחת וברורה אלא ועבור הרוב זה תלוי בתקופות חיים שבה מתקיימת ״גישה מובילה״, כיוון לתקופה מסוימת, רעיונות חדשים. דרך אלו, אפשר לראות את האמן משתנה ביצירתו ומבטא פרספקטיבה אחרת מידי תקופה וזו גם משפיעה ומשנה את סגנון עבודתו ויצירתו כי היא רק הקרנה למצבו הפנימי ולנתיב ההתפתחות האפשרי עבורו בכל רגע, וזה מצב שמשתנה תמידית.

בראית ״פרספקיטבת העד״ או סך התנועות, האמן מגלה זרימה, גמישות והסתגלות דרך אלמנט המים ושואף להציב חזון ברור ליצירה, משהו שהוא ״יודע״ בעיני רוחו ואותו הוא רוצה להביע כרעיון ממומש.

הוא מבטא צמיחה, התפתחות ויצירתיות באלמנט העץ והוא מפתח ומבטא את החזון שלו בפועל דרך ״סגנון האמנות״ שלו לאורך שנים. זו הצמיחה המתמדת ועדיין הוא לא תלוש אלא מחובר אל המקור, אל שרשיו של העץ היצירתי שהוא, ז״א, גם אל העבר שלו שיש לו חלק חשוב ביצירה העתידית שהוא עסוק בה כעת בהווה.

הוא מבטא תשוקה, צבע ואנרגיה ביצירה שלו (אלמנט אש) והוא שם את עצמו במרכז היצירה כי הוא מבקש לומר שהוא היצירה עצמה.

הוא מבטא יציבות, מסורתיות וחומר שמשתקף דרך השימוש שלו בבדים, צבעים וחומרים ארציים (אלמנט אדמה) והיציבות שלו היא יציבותו של האמן בשדה הדינמי של האמנות המשתנה. זה עוזר לו להתמיד בדרכו ולחרוש את התלם הקבוע שמשרה עליו ביטחון.

הצד הביקורתי של האמן מופנה אל הקהל, אל הצופה, אל האמנות עצמה. אל חוסר השלמות, חוסר הדיוק, אל המתבונן והשופט אך בעיקר אל עצמו וכלפי יצירתו (אלמנט מתכת).הוא מבקש לקלף גם את קליפות האגו שלו על מנת להגיע לתמצית עצמית טהורה שהיא ביטוי נעלה. זה מבטא את הדיוק והמחשבה המדוקדקת שנמצאת מאחורי יצירות מורכבות, ומסמל את השימוש בטכנולוגיה וכלים דיגיטליים, שהיא ההתפתחות המתכתית שמבקשת להתאים את עצמה אל התקופה. להיות עכשווי.

האמנות במבחן הזמן

יש הרבה אנשים שהיו רוצים להתנסות ביצירה אבל הם מרגישים שהיא מעמידה אותם במבחן. הם בוחנים את היצירה שלהם בעיניים ביקורתיות והם מנסים לכוון את היצירה אל מה שהקהל רוצה לראות ולשמוע כי הכל נעשה ונוצר בהשוואה לאחרים ולכן הם מדמים את עיני החברה מתמקדות בהם ולא ביצירה עצמה, ברעיונה, בחזונה, בפעולתה, והרגשתה, ועדיין כל יצירה שנעשית ונוצרת תמריא מתי שהוא למרחב שבו היא תתקיים באופן עצמאי ותעמוד בפני עצמה.

לכל יצירה יש תוקף כי היא מתיישנת (אנרגיה יורדת) ונחלשת ואז תבוא יצירה חדשה (אנרגיה מעודכנת) כי אנשים בכל זאת מעדיפים את החדש והמעודכן, ועדיין יש יצירות שיהיו נצחיות כי הן מכילות בעצמן את החזון הנצחי של האמן, משהו שתקף לכל הזמנים ולכל המצבים והזמן מאבד ממשמעותו לגביו.

התפתחות וצמיחה היא לא ליניארית ולא מתקדמת במעלה דרך באופן מתון כפי שהיינו רוצים לחשוב אלא היא נעה בקפיצות אחרי תקופות של מיתון. המעברים או ההתפתחות הזו מיושמת דרך שינוי הפרספקטיבה או דרך תחושת מיצוי ומעבר לאלמנט אחר, לכיוון אחר וזוית חדשה. לפתע מתרחש מעבר בין ״עץ״ ל״אש״ למשל ואז הנושא מקבל זוית הסתכלות חדשה, משהו שיש ללמוד והוא זה שמאיץ את התהליך ע״י קפיצה קודם אל המצב החדש ולעיתים עדיין ללא יכולת מוכחת להכיל את אותה תנועה, בדיוק כמו שינוי בין הרגשות או שינוי ומעבר בין אירועים לאירוע חדש שמכהה את האירוע הקודם, למרות תשומת הלב הרבה שהיתה נתונה אליו. במילים אחרות אפשר לתאר את זה כפרספקטיבה חדשה שנעה למרכז הבמה וכל התאורה מתמקדת רק עליה. שאר הפרספקטיבות נסוגות אל הצל ויורדות בהיררכיה. מודעות עצמית יודעת ומסוגלת להתייחס אל הפרספקטיבות שבאור וגם לאלו שנמצאות בצל במידה שווה, כי קיימת הבנה של תהליך, אירוע יוצר אירוע והרגשה מובילה להרגשה ויצירה מובילה ליצירה, היא לא מבטלת את הקודמת, היא נבנית עליה בשכבות, זה נכון ליצירה ולכל נושא אחר.

אתגרים ביצירה- תוצאה לעומת תהליך

בתוך ההליך הביקורתי של תהליך היצירה יש הסתעפויות רבות. יש אמנים שחזונם היצירתי לא ברור להם בבהירות והם חווים את היצירה כהתנסות בחומרים ומדיומים שונים בניסיון להגיע לתוצאה יפה, אסתטית או כזו שתימכר בקלות, וזה מסית אותם מהאפשרות להבין את חזונם. יש האומרים שלצייר יפה זו לא אומנות זו טכניקה, אך האמת היא שגם טכניקה היא אמנות אבל אם אין בה חזון מוטמע בבירור זה יורגש כתוצאה חסרה למרות שהיצירה יפה.

אנשים מקימים עסקים, יזמויות וסטארטאפים רבים שכוונתם היא אך ורק ״לעשות אקזיט״. מי שמצליח, לכאורה מימש את חזונו ״לעשות אקזיט״, אבל אקזיט לעולם לא יכול להיות חזון אמיתי כי חזון הוא דבר רוחני ולכן גם מי שעשה אקזיט ימצא בדרך אליו אתגרים מרובים, קשיים, ירידות ומורדות, התעלות והתגברות, והתמודדויות שמסתירות בתוכן את החזון הלא ברור שלו.

אל תתמקדו בתוצאה, שימו לב לתהליך.

אתגרים ביצירה - לתת ליצירתיות להדריך אותך

מרגע שלאמן יש חזון ברור עדיף לו לתת ליצירתיות להדריך אותו כי החזון הוא עוגן שיודע את דרכו גם ללא מאמץ. היצירתיות יכולה לאפשר את תחושת המרחב, את היציאה מגבולות החומר ואת ההנאה הצרופה מתהליך ההתבוננות והעשייה עצמה שצופה בתהליך המתגבש לכדי חזון מוחשי. היצירתיות תאלתר נתיבים אחרים מאלו שתכננת בטרם אחזת במכחול, בעט או במיקרופון כי היא מתפתחת וצוברת תאוצה ככל שאתה חושב פחות ומרגיש יותר. היצירתיות מבעבעת כי היא נובעת מתוך האין וזה דורש את הזמן להיכנס אל המצב הזה כי היצירה נולדת מתוך השקט, מתוך הריק, כשאתה בוהה ומדמה את עצמך שוכב על הגב באמצע האוקינוס הרחב ויוצר בעיני רוחך.

אתגרים ביצירה - להתגבר על הבדידות

יש אנשים שיוצרים בקבוצה, אחרים יוצרים רק במוד לבדי. היתרון של הקבוצה הוא החלפת רעיונות והשתתפות בחזון משותף. החלפת הרעיונות עוזרת להרחיב את גבולות התודעה ולחקור שדות אחרים ופרספקטיבות נוספות. החיסרון הוא העובדה שהליכה בעקבות אחרים גורמת להתרחקות שלך מעצמך ולכן רוב האמנים יוצרים לבד כמו שהרבה מורים הולכים אל הטבע, למישורים ולהרים מבודדים כי שם ניתן להיפגש עם הריק בתוך השקט.

לכל דבר יש השלכות וזה ברור שהתנועות (של 5 האלמנטים) מבטאים שינוי אפשרי ועדיף שלא יופיעו כ ״הפתעה״ אלא כ״התכוונות״. ביצירתו, אדם הלבדי יכול להגיב בצורה טובה יותר ואותנטית למצבים השונים כאשר הרצון האמיתי שלו הוא להביע את חזונו האישי ולא רק לעשות דבר מה יפה.

עבור מי שמבקש ליצור חזון משותף: מציאת אנשים מעוררי השראה תניע את התהליך היצירתי של הקבוצה, כאשר בכל פעם יוביל את התהליך אדם אחר על פי חזונו האישי והשאר יתחברו אליו.

אתגרים ביצירה - לשבור את החוקים

האדם תופס את עצמו כחי בעולם החומר ולכן הוא יתנהג בתוכו על פי הכללים הארציים המקובלים בחברה שבה הוא חי. בתודעתו, האדם יודע מהיכן הוא הגיע ולמה הוא שייך באמת (עולם רוחני) ולכן הוא יבקש לממש את העשייה שלו בעולם החומר באופן ייחודי ושונה וזה בולט מאד בשדה האמנות דרך הצורך הייחודי לפתח סגנון, לייחד צורות, צבעים, מדיום, ביטויים והרגשות שיאפיינו את היוצר בצורה כזו שיזהו אותו על פי המאפיינים הללו גם מבלי לראות את חתימתו על התמונה.

״שבירת החוקים״ היא הדרך להגיע אל אותה ייחודיות מבוקשת כי אותה שבירה מסמלת את הפרישה מתוך הסך המקובל ע״י הרוב אל השוליים האישיים שמתפתחים ויוצרים מערכת חוקים עצמית שמדמה לאדם את ייחודיותו הארצית. כל ״פריצה למרחב חדש״ כרוכה בשבירת חוקים קודמים ועדיין (ובצער :-) אנחנו לא באמת יוצרים שום דבר חדש כי הכל כבר נוצר, נברא וקיים, פשוט לא ראינו את זה קודם.

אתגרים ביצירה - המינד שלך

זה קשה ליצור מבלי לרצות להצליח. בני אדם מונעים מתוך רצון לבטא ולקבל אישור מאחרים על מה שהם יוצרים ולכן ״השיתוף״ הוא פעולה נפוצה בעולמנו.

הטכנולוגיה מקדמת ודוחפת את המצבים ומצמצמת (אולי) את השדה האותנטי של היצירה כי קשה לשמור על חזון ברור בתקופות סוערות ״שמושכות״ את היצירה לביטויי חומר והישרדות שמאפיינות את ״רוח התקופה״ או את מה שיש בחוץ.

״אמן יודע לסחוף את תודעת הצופה אל מרכז האוקינוס, אל נקודה שבה הצופה ״מאבד את הקרקע״ ונכנע לזרמים התת קרקעיים בתחושה, כשהוא צף על גבו בהרגשת חוסר משמעות מבחינת זמן ולכן אמנות מיימית טובה היא נצחית ונטולת זמן״.

כאשר הכעס והפחד גוברים בגלל אירועים כאלה ואחרים שמתרחשים בעולמנו בעת זו לאנשים ״יורד התיאבון ״ לאבד את הקרקע או להיכנע או להתמסר כי זה קשה יותר להכיל, להסתגל ולהתפנות בתודעה כאשר אתה מוטרד כאמן או כצופה, ולכן, גם האמנות עוברת ״השטחה״ בדיוק כמו נושאים קיומיים אחרים: חינוך, זכויות אדם, חופש, חירות, רווחה. יכולת ההכלה יורדת כל הזמן, אנשים הופכים אדישים וזה מוריד במרכאות נושאים חשובים למקום נמוך יותר בהיררכיה. ההתפתחות נעה בקפיצות, דרך תקופות של מתינות וחזרתיות על מצבים ותגובות ובשעת כושר ״האלמנט המתאים״ מופיע ושם מתרחש ומורגש השינוי. בינתיים יש במה ועליה מוקרן אירוע שתופס את כל תשומת הלב וזה מכניס את שאר הנושאים אל הצל, אבל (ועדיין) מודעות עצמית יודעת לקחת את כל הנושאים: אלו שבאור ואלו שבצל ולתת להם משקל שווה של חשיבות.

הצעה לאמן בתוכנו

לאדם יוצר יש כלים להתגבר על תקופות קיום מורכבות ולכן לכל אחד מומלץ לחקור ולדעת את נקודת היצירה בתוך עצמו. ליצירה יש יכולת להרחיב את תחומי החוויה דרך תרגול של ספונטניות, הרהור, זרימה טבעית, וחיבור אל שקט.

בסופו של דבר יצירתיות מקרבת את האדם לעצמו ויש לה יכולת מופלאה להשרות אווירה מקלה ותומכת, ולבטא את התוכן הפנימי גם כאשר הטפל הוא רב וגם כאשר אירועים חיצוניים לוחצים, מאיימים ומעלים רגשות והרגשות מצמצמים.